אז אלה הם החיים ?!

ווווווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאוווווו לא עידכנתי מלא זמן !

לא השתנה הרבה , הפסקתי לחתוך , נגמרה השנה , נפטרתי מכל האנשים שעושים לי רע בחיים , אעא ודיברתי עם דניאל הסברתי לו שזאת לא אשמתי אבל אני באמת מצטערת , הוא משך את זה ודיברנו הרבה זמן יחסית לשני אנשים שלא מדברים אחד עם השני . אפשר להבין מהשיחה שהוא רוצה לסלוח לי אבל משהו חוסם אותו הוא כאילו משנה את דעתו כל חמש שניות! אבל לפחות העזתי ואמרתי כל מה שהיה לי לומר חוץ מזה שאני אוהבת אותו כמובן ועכשיו זה כבר עניין שלו אני עשיתי כל מה שביכולתי שיסלח לי אבל לא נשאר לי כוח להאבק בו ובכל השאר ... 

הייתה לי תקופה קצרה מאוד שלא הייתי בה בדיכאון , אבל אתמול לא יכולתי להחזיק את הכל בפנים יותר את כל הצעקות של אמא שלי ושל סבתא שלי ופשוט בכיתי ובכיתי התאפקתי והחזקתי את עצמי כדי לא לחתוך ולא חתכתי אני בהלם מעצמי , ברגע שהדמעות מתחילות לרדת אני אוטומטית הולכת למקום האהוב עליי לקחת את החפץ החד האהוב עליי ולצייר קווים ישרים עמוקים ואדומים על הידיים לפעמים על הרגליים פעם אחת במותן . אבל יש רק את הצלקות הישנות על המקומות שחתכתי לא הוספתי חדשים אני נגמלת אם אפשר לקרוא לזה ככה ... 

אני באמת מצטערת שאני לא יכולה לספר לך שאני לא מצליחה להוציא את זה החוצה בגלל זה עשיתי מה שעשיתי ואני חושבת שכשאת קוראת את תביני ואני לא אצטרך להכריח את עצמי לדבר כשאני לא יכולה , זה לא משהו אישי זאת אני פשוט אחרי כל מה שעשו לי עם כל מה שסיפרתי אני מעדיפה לכתוב את זה לאנשים שלא מכירים אותי שלא יודעים מי אני ושאין להם למי לספר כי חברים שלהם לא מכירים אותי , הם לא מכירים אותי !