New Perspective

זה מוזר שאני רוצה שהיא תהיה אמא שלי? אני מסתכלת עליה, מקשיבה לה מדברת אליי, עונה על השאלות שלי, שואלת אותי שאלות, צוחקת איתי...ופשוט רוצה שהיא תהיה בחיים שלי. מלבד העובדה שזה מטריד, זה גם לא הכי הוגן כלפי אמא שלי. היא לא הייתה מי יודע מה אמא בזמן האחרון, אבל היא משתדלת. הקטע הוא שאני רוצה שהיא תהיה אמא שלי. לא בגלל שאני לא רוצה את אמא שלי בתור הורה, פשוט...בנוסף אליה, אני רוצה אותה. היא כל כך מבינה והיא כל כך מגניבה ואני כל כך מתחברת אליה...לא יודעת למה. אני יודעת שזה התפקיד שלה להבין ושהיא למדה הרבה בשביל זה...יש לה תואר שני בלהבין. אבל היא כל כך...שונה. כל כך שונה ומרעננת שההבנה שלה היא רק בונוס. והיא זקנה. אבל כל כך צעירה. ואני חושבת עליה בלילה לפני שאני הולכת לישון ויש לי תחושה מוזרה בלב. שאני אוהבת אותה. וזה מוזר. כי אני לא מכירה אותה בכלל. אבל זה מרגיש כאילו הכרתי אותה כל החיים...

אני צריכה למצוא משהו יותר טוב לעשות בזמן הפנוי שלי.