נמאס לי לקום באמצע הלילה כמו סמרטוט ספוג בדמעות ולהרגיש כמו חרא. פשוט כמו חרא.
כשאין בעיות, אז אני חולמת על הבעיות...וזה עושה את הבעיות לכל כך אמיתיות.
אני יודעת שזה לא אתה האמיתי אלא האתה שבחלום שלי, והאתה שבחלום שלי ידוע במניאקיותו, אבל זה לא מונע את התחושה החראית שלי.
כאילו התת מודע שלי דוחף אותך לבגוד בי.
לפעמים בחלומות, כשאני תופסת אותך, אני מרגישה כזאת שביעות רצון. כאילו "ידעתי".
אבל אני לא רוצה שזה יקרה. ואני מרגישה רע שאני מרגישה טוב שתפסתי אותך. לא רציתי. אני לא רוצה את זה.
ואתה לא עוזר. אני יודעת שאם אני אשאל אז תענה, אבל אני רוצה שתגיד לי בלי שאשאל. שתגיד לי מי זה שמתקשר אלייך ואתה לא עונה בזמן שאתה איתי,
שתגיד לי עם מי אתה מדבר כשאני מתקשרת ותפוס,
שתגיד לי כשאתה פוגש בחורות שאתה מכיר ברחוב...
פשוט שתספר לי על דברים.
וזה לא רק בקשר לבחורות...
שתספר לי בכללי.
אני רוצה לדעת כשמציעים לך לנסוע לכמה ימים, ולא לגלות אחר כך, אחרי שאתה כבר לא יכול לנסוע. נמאס לי שאתה לא רוצה לנסוע בגללי. (אני יודעת שלא רק בגללי, אבל בעיקר בגללי).
אני צריכה שתדבר איתי, שתספר לי...כי אחרת איך אתה מצפה ממני לספר לך?
וקשה לי לספר לך, קשה לי כי אני נחנקת מהדמעות של עצמי וכבר נמאס לי לבכות. התייבשתי.
כנראה זה העונש שלי על שאני אוהבת אותך יותר מידיי..
אני תמיד ארגיש שאני לא טובה מספיק למרות שאתה מנסה לגרום לי להרגיש כל הזמן שאני טובה מידיי.
אז בכיתי בלילה ושלחתי לך הודעה על כמה שאני שונאת אותך ולא זכרתי את ההודעה הזאת בבוקר. ולא ממש התרגשת מזה שאני שונאת אותך.
אני לא יודעת איך להגיב לזה.
ולמה אני צריכה להגיב לכל דבר, לכל תגובה שהיא לא מספיק תגובה ממך?
אתה משגע לי את השכל, וכן, אתה כן עושה לי את זה כשאני חולמת עלייך עם אחרות.
עושה לי רע מרוב שטוב לי איתך.
כל כך רע לחשוב כל הזמן על כל הדרכים שאני יכולה לאבד אותך.
אתה גם יכול לבגוד בי, לעזוב אותי...לפגוע בי.
כל הזמן אני מבקשת ממך שבבקשה, אם אי פעם תחשוב על להיות עם אחרות, פשוט תעזוב אותי. יהרוג אותי אם תבגוד בי.
כי זה פשוט נורא.
אז אהיה נבגדת מכל הצדדים.
ואתה הצד היחידי שנשאר לי...הצד היחידי שבו לא בוגדים בי ולא מנצלים אותי ולא מתייחסים אליי כמובן מאליו...
ואני גם שונאת את זה שהצד הבוגדני רוצה לשלב אותך. לא מסתדר לי טוב.
לא רוצה להיות איתם. רוצה להיות רק איתך. רק אצלך.
ואני כל כך כועסת אותך על שאתה לא לוקח אותי מפה כבר.
נמאס לי להתעצבן על הכל, נמאס לי לבכות על הכל, נמאס לי לחפש הבנה במקומות שלא אקבל אותה.
נמאס לי לפחד לישון עד מאוחר בבוקר.
נמאס לי לרעוד.
נמאס לי להתעורר בלי שתהיה לידי.
והכל בגללך.
כינוי:
Mrs.smarty pants
בבלוג זה
בכל הבלוגים
