בית חרושת לקטעים מטרידים

היא ישבה שם, רועדת. בטנה התכווצה בחוזקה וליבה פעם בקצב מסחרר.

היא כל כך התרגשה.

חיכתה בקוצר רוח ליום הזה, לשעה הזו ולרגע בו יקריאו בשמה, כי מגיע לה. כי היא הצליחה. כי היא מדהימה.

אבל.

המון אבל.

לא רואים אותה. היא בלתי נראית.

היא ישבה שם, מאוכזבת. בטנה התכווצה בחוזקה ועיניה עקצצו בכאב.

היא כל כך השקיעה-ואף אחד לא רואה.

הילדה הבלתי נראית חייכה, כי היא ידעה שהיא חייבת. 

היא צחקה, ושמחה. ואז עזבה.

ילדה בלתי נראית בוכה. 

היא כל כך התרגשה.

והיא שואלת, למה? למה אני עושה? למה אני עובדת? למה אני משקיעה? 

והיא אומרת. שלא מגיע לה היחס הזה, שהיא מדהימה.

והיא לוחשת. נמאס לי.