בסופו של דבר אני סתם פרה עצלנית שרעה לה.
אני כבר לא רוצה לשקר לכם, אני באמת ובתמים רוצה להיות אמיתית והאמת היא ששיקרתי.
אבל זה לא משהו אישי נגדכם הרי אני משקרת להורים שלי, לאחותי ולעצמי כול יום.
אני רגילה לשקר - אני לא רגילה להתמודד.
בסופו של דבר אני בוחרת לחיות עם הדיכאון הזה שתקף אותי לפני 4 שנים, בסופו של דבר אני בוחרת לשים את החיים שלי בהולד ואני אפילו לא יודעת למה, אבל שוב, אני שקרנית אז לכו תדעו אם באמת יש סיבה.
אני תמיד מחפשת את החיים הקלים- במקום ללכת ולהביא נייר לשירותים אני פשוט אלך לשירותיים השניים- במקום לסדר את החדר אני סתם אדחוף בגדים לארון- במקום ללכת לעשות ספורט ולרדת במשקל אני אחשוב על אנורקסיה, בולמיה, כדורים, רעב. כן, אני מודה לפניכם.
אני מטומטמת. אני בת 18 וחצי ואני מטומטמת . נמאס לי מעצמי אבל אני מניחה שלא נמאס לי מספיק כי הנה אני יושבת בסלון,
בוהה במסך ונותנת לעוד יום לחלוף בחוסר מעש.