Big Bang

אני לא מפסיקה לראות את "עד קצה העולם" (2007). אולי בגלל שאני מקווה שאחרי הפעם ה-6 אני אצא מהבית- אני אקח איתי תיק עם דברים חיונים ואברח, אברח מכול הדברים שמדכאים אותי - אולי כך כבר לא אפחד להיות רק עם עצמי. אולי ככה אוכל להיות הכי כנה עם עצמי ואולי לתקן את כול מה שהרסתי. אני חושבת שהגעתי למסקנה שאין לי את מי להאשים יותר מלבד עצמי. אני זאת שמנעה מעצמי את כול הדברים הטובים שקרו לי בדרך, אני זאת שבחרה את ההחלטות הלא נכונות, אף אחד לא אילץ אותי לעשות אותן. אני זאת ששונאת את עצמי. אני זאת שאין לה אומץ.

גם הפעם אני בוכה בסיום הסרט, גם הפעם אני אומרת לעצמי שכבר בעולם הזה כמעט ואין אנשים שמעמיסים את החיים שלהם בתיק ובורחים- בורחים למצוא את האמת שלהם. לא טוב לי. לא טוב לי. לא טוב לי אבל זה אני שעושה לעצמי רע.