תמי. ככה צריך לקרוא לך, זה הביטוי הנכון לאישה שכמותך.
זה כבר מזמן לא היה אימא, או שאולי זה אף פעם לא היה הכינוי המתאים.
במקום שתיקות מביכות שאמורות להיות בין בת כמהה לאהבה ואישה אגוצנטרית יש רק שיחות
נימוס, שיחות של איפה את ואיך היה ומה קורה, שיחות שאני שומעת את התשובה ואומרת דברים
כמו "כן" "נחמד" אבל זה לא באמת נחמד וזה לא באמת מעניין. זה סתם דרך להעביר את הזמן,
או דרך קלה בשבילך, שבה תוכלי לשקר לעצמך ולהגיד שאנחנו מסתדרות, שטוב לי אצל אבא,
שאני ילדה גדולה וכבר לא צריכה את נוכחותך שתמיד הייתה חסרה בנוף ילדותי.
תמי. ככה צריך לקרוא לך- בשם הפרטי כמו לזרה, או לחברה אך במקרה שלך – לאחת שהורדה
בדרגה, קיבלת את התואר הגדול מכולם, תואר שנשים היו מוכנות לעבור טיפולים כואבים בשבילו
ואת- את ירקת לו לפרצוף. ביישת אימהות. ביישת בנות וילדים בפרט. ביישת את המילה משפחה.
אני מבינה עכשיו שכיוון שהיית כ"כ אנוכית היית צריכה דרך לפצות על כך ועשית זאת בכסף, בלקנות
לנו דברים יפים כך שלא יהיה לנו את האומץ להתלונן על ההזנחה הנפשית שזנחת אותנו לפני שנים,
אני מבינה עכשיו שהייתי פתטית וקיבלתי את זה, קנית אותי. קנית את הדעות שלי. קנית את הלב
שלי ואף פעם לא התביישת בכך כי הרי רק אדם שחושב רק על עצמו לא יוכל אי פעם לעצור לרגע
ולראות כמה רע עשה לאחרים. אני כבר לא רוצה להיות קנויה יותר. אני לא רוצה תמריצים או
פינוקים- אני כבר לא מוכנה ללקט את הפירורים שאת שולחת לעברי כי את אינך יכולה לאהוב.
פעם הייתי רוצה לבלות איתך באותם ימים שאת עושה- לוקחת אותנו לקניון ומוצאה מאות שקלים,
היית רואה את הפנים המחייכות שלנו ובתגובה היית מביטה בנו בסיפוק- כמו סרסור שלטת בנו
רק מתי שרצית פינקת ובשאר הפעמים קיבלנו מכות- לא פיזיות אלא נפשיות שהשאירו צלקות,
כגון צרחות, כעס, איומים על כך שאם נמשיך בדרך שאנו עושות לא תיקני לנו דבר, היית עושה
פרצופים ומרחיקה אותנו ממך פיזית ולפעמים אף היית נועלת את הדלת העיקר שלא נתקרב.
היית שולחת אלי ארס כי לא הסתדרתי עם משפחתך והיית משפילה אותי בכך שתמיד הרחקת
אותי ממך וגם אם לא אמרת- נתת הרגשה שאני לא טובה מספיק. ולפעמים- כן את הפעמים
האלו אני זוכרת, את המצב רוח הטוב שבו היית כ"כ טובה אלינו, עם כזה רוך, הייתי מתענגת
על הרגעים האלו, מרגישה כאילו אנחנו משפחה אמיתית ואת לא כזאת מפלצת כמו שחשבתי.
היית משחקת לי במחשבות, משבשת לי את המציאות ואת הערך העצמי ורק בגלל שיכולת.
לא מגיע לך את התואר "אימא", לא מגיע לך חיבוק, לא מגיע לך שאדבר איתך אבל הכי לא מגיע
לך- ואת זה אני מבינה רק כיום- שאקח את כספך. לא מגיע לי שתצליחי לקנות אותי בכזאת קלות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קולטר