עכשיו את רוצה
לדבר, עכשיו את רוצה שאבוא- עכשיו את רוצה להרוס את כול מה שבניתי. כי זה מה שאת
עושה אימא, את אומרת כמה מילים יפות ומפתה אותי להאמין שאולי תוכלי להיות האימא
שרציתי, את מתנהגת בנחמדות ומבטיחה הבטחות וכשאני באה, מוקסמת את מורידה אותי
למטה. את רוצה שאתקרב רק בשביל שתוכלי להרחיק אותי שוב. ושוב. ושוב. אני כבר לא
רוצה להתקשר, אני לא רוצה לשמוע את קולך ועל כול הדברים שעשית, לא מעניין אותי החבר שלך או המשפחה שלו וגם מה עשית בשבת
ובכלל לא מעניין אותי מה את חושבת – בדיוק כמו שלא באמת אכפת לך מה עובר עלי. זה
רק הצורך שלך בלמכור את השקר של ה"אימא הטובה" שאכפת לה. אבל לך לא
אכפת. אף פעם לא באמת היה לך אכפת. אבל זה בסדר, כבר הספקתי לכאוב, כבר הפסקתי
לבכות, כבר הפסקתי לכתוב שירים עצובים עלייך והחלומות, החלומות על משפחה ואימא
אוהבת כבר אינם עוד. אני מניחה שאבא עוזר לי להחלים, אני מניחה שב"ש עוזרת לי
להחלים וגם אמה ואני לא רוצה שתהרסי לי את זה. אני לא רוצה שתתקרבי לבועה החמימה
שבניתי לי. אין לך את הזכות להתעניין יותר בחיי אחרי שזרקת אותי מהבית בשביל כסף,
ואת עוד אומרת לעצמך שעשית את זה בשבילי. כול עוד לא תהיי כנה עם עצמך ואיתי אני
לא רוצה להיות חלק מהשקר הענק שנקרא חייך. אני שונאת אותך, ולא שנאה שעושה לי רע
אלא שנאה של- אני לא מתקרבת לדברים מרעילים. אני לא רוצה שתהיי אימא שלי, אני לא
רוצה שדמי יהיה זהה לדמך, אני שונאת אותך כ"כ. אני שונאת אותך. אני שונאת
אותך והלוואי ולא היית אמי. את שטן בתחפושת אישה. עכשיו את רוצה לדבר.. וזה מצחיק
כי בדיוק עכשיו למדתי לשתוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קולטר