Big Bang

זה רק אנחנו פה בלילה. זה רק אנחנו מתכסים בשמיכות, נותנים לקור לקרב אותנו ביחד. אני מניחה שככה רציתי, שהיכן שהיו 4- איפה שנשארו 2- אבא ואני, עוד 2 נפשות ימלאו את החלל. את החלל שנפער מאז שהכול התפרק, וכולם עוברים הלאה, כולם שוכחים ורק אני מסרבת לוותר על הזיכרון, על המשפחה, על התמונות, על הכעס שנצבר מאז. אני מנסה למלא את החלל הזה ששם הייתה אימא ושם גדלה לה ליאל, אני מנסה למלא אותו בספרים וסרטים ושירים וכלי נגינה אך לא משנה כמה יתפח הכסף בכיסיי וכמה חדרי יראה עשיר יותר הכול כ"כ ריק בפנים אצלי. ושכנעתי את ליאל לגור אצל אבא, אז במקום 2 נהפכנו ל-3 נפשות אך מה עם הנפש האחרונה- מה עם אימא שהלכה ראשונה ולעולם לא תחזור לזרועותיו של אבי העייף. במקום אימא הכנסתי כלבה אך היא לעולם לא תוכל למלא את מקום האם המשפחה אז אני צריכה לזוז קדימה במאזן, להחליף את האימא שהייתי צריכה ועכשיו אני אחראית ואני מנקה וגם צריכה לעבוד ולא להתלונן ולבשל ולגרום לכולם לחייך- כי בלעדיי אף אחד לא יוכל לתפקד. זה רק אנחנו פה בלילה ורציתי להגיד כל כך הרבה דברים, ללחוש לכם את סודותיי אך אתם ישנים אינכם מודעים לכאב כי לכם יש ממלאת מקום בעוד אצלי תמיד יש משהו חסר.