אנחנו לא חייבות לדבר. אני יודעת את זה. את מסתדרת טוב גם בלעדי השיחות הרדודות האלו- את כבר לא חייבת את האחריות
שבילדה הזאת שלך שהתרחקה. את כבר לא חייבת לשמור על קשר או לפחות לנסות- עכשיו
שניתקתי הכול. אני מתגעגעת אלייך, את יודעת? אני חושבת לפעמים להתקשר, אולי נדבר,
אולי ניפגש, אולי נעשה דברים שפעם עשינו. אולי תלמדי אותי להיות אישה, הרי ילדה
צריכה את אימה בשביל להפוך לאחת כזו, לא? אולי תקני לי איפור ונדבר על בגדים, אולי
תצחקי איתי תעבירי קלות את האצבע על אפי ותגידי שהתייפיתי. תגידי שאת גאה בי
ותגידי איזה מחמאה מפדחת שתגרום לי להאדים באמצע הקניון. אולי נראה איזה סדרה
ונזמין פיצה ונעשה חיים. ותגידי כמה כיף לך איתנו עם הקול הנעים שלך כשאת שמחה
ואני ארגיש מאושרת. אבל זה לא יקרה. לא. אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות
סנטימנטלית אלייך. אני אוהבת אותך אבל את לא טובה מספיק בשבילי כרגע. אני לא טובה
מספיק בשבילך כרגע. יותר מדי מרחק. יותר מדי כאב. יותר מדי חוסר סיפוק אחת כלפיי
השנייה. היה לי הרבה כאב ועצב בלחיות אצלך 4 שנים אבל אני גם זוכרת את הדברים
הטובים- כמה אהבתי שאת היית במצב רוח טוב, היית כל כך אדיבה כלפיי וגם נדיבה. היית
רוצה להשקיע עלי, לעטוף אותי במתנות. תמיד הסתכלת עלי כאילו אני הכי חכמה בעולם
כשדיברתי איתך על נושאים מסוימים ועל נושאים אחרים הבטת בי בבוז. אני מעריכה אותך,
למרות שאני כועסת, למרות שהייתי רוצה שתהיי אימא אחרת- אני מעריכה אותך. בסופו של
דבר את חסרה לי כ"כ עד דמעות. אבל אני חייבת להישאר חזקה. אולי כאשר אני אפטר
מהכעס לחלוטין ואוכל לאהוב אותך כמו שאת ארוץ אלייך ואגיד "תודה". אולי
כשאוכל ללמוד לסלוח ולאהוב כמו שצריך ארצה ממך חיבוק, אפילו אם הוא כ"כ קר
ומגושם. כשאוכל לסלוח אקח ממך את כול הדברים הטובים שיש בך ואת הדברים הרעים
אזרוק, כשאוכל לסלוח אחייך אלייך מכול הלב ואאחל לך את הטוב ביותר גם אם זה לא
הטוב ביותר בשבילי. כשאוכל לסלוח לא אתנשא עלייך יותר. כשאוכל לסלוח השיחות שלנו
יהיו אמתיות יותר, טובות יותר ואז נהייה חייבות לדבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קולטר