אני מסתכלת על כול האנשים הגדולים האלו
בהיסטוריה שלנו, קוראת את המשפטי חוכמה שלהם ונחנקת. כמה קל זה נשמע מפיהם לבלוט
העולם הזה, לעשות מה שטוב לך, לחיות על פי הדרך הטובה ביותר ואפילו להיות אופטימיים.
אולי פעם הייתי אופטימית.. עכשיו אני כבר לא זוכרת – עכשיו אני פסימית או לפחות
מנסה לא להיות פסימית אבל לא הולך כ"כ טוב כמו שחשבתי. אם נכניס את כול המשפטים
שלהם ל-4 עצות מרכזיות הן היו: להיות אופטימיים, אף פעם לא לוותר על החלומות שלך, שנאה
ואלימות זאת לא הדרך לחיות בה, תאהב את עצמך ואחרים סביבך ושים זין על אנשים רעים
שרוצים להפיל אותך למטה. אני חושבת שכשמסדרים את כול המידע ל-4 עצות זה נראה יחסית
קל אבל לאהוב את עצמך ולאהוב בכלל זה אף פעם לא קל כל כך. ומה עם חלומות.. זה לא
כזה קל לדבוק בהם לא משנה מה, תמיד יש משהו בחיים שגורם לך לאט לאט להיפרד מהם
לשלום, וגם לא קל בכלל להניח את השנאה והכעס בצד בשביל להיות האדם היותר טוב. שוב
אני פסימית. ראש בקיר. חייבת לקטול כול עצה בתירוץ, "זה קשה". אני
מסתכלת על כול האנשים הגדולים בהיסטוריה שלנו ומבינה שכנראה הם אכלו הרבה חצץ בדרך
בשביל להגיע לאן שהגיעו.. אני פשוט מפונקת מדי.. חצץ טפל מדי בשבילי.. אני מעדיפה
לאכול סושי בבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קולטר