Big Bang

הסתכלתי עלייך היום מסתכלת לעברו ועינייך ברקו ושינייך היו לבנות וחיוך רחב כ"כ. הסתכלתי עלייך מסתכלת אליו וכאב לי שלא הסתכלת ככה על אבי. הסתכלתי וראיתי שהשתנת, שטוב לך פתאום, שאת נראית בן אדם טוב והלוואי והייתי לוקחת משהו ממך איתי לדרך או הלוואי והייתי נשארת אצלך רק עוד קצת בשביל לספוג את כול הטוב שאת מקרינה. ואולי זה לא רק בגלל שאת איתו עכשיו, אולי זה גם בגלל שאני לא בבית וקצת שקט לך יותר, ואני יודעת שאת אוהבת אותי ואני אוהבת אותך אימא.. אבל תמיד מצאנו נחמה אצל אחרים ואף פעם לא אחת בשנייה. אני הייתי גאה מדי, את היית כעוסה מדי בשביל שנוכל לדבר כמו שצריך. עכשיו יש לך מישהו חדש, כול חייך חדשים בעצם ואילו אני טובעת בכול הישן שמסביבי- הספה הישנה מהבית, המיטה הישנה, דיבורים עם אבא על העבר ואפילו הראש שלי שלא נותן לי לחשוב על משהו שלא כולל בו נוסטלגיה או עצב למשהו שהיה ונגמר. הסתכלתי עלייך ולא הצלחתי לפרגן כשראיתי אותו, הוא עיצבן אותי, הוא הרגיז אותי בנוכחותו. בבגדים שלו שבארון שלך, בבגדים שלו שעל המיטה, בצורה שהתיישב על הכיסא בשולחן האוכל, בצורה שהתיישב על הספה מול הטלוויזיה ואיך שהתרווח במרפסת. אני שונאת אותו, אני מצטערת. ואולי אני שונאת כי אני בוחרת להיתקע בעבר, גם מפחד מהעתיד וגם מפחד מהלא נודע- אני אמורה לעזוב את העבר הידוע לעבר משהו כ"כ שקוף. משהו שאני לא רואה כלום ממנו ובכול זאת חייבת להאמין שיהיה טוב. הסתכלתי עלייך היום ונראית כ"כ יפה וכשהסתובבנו ברחוב ידעתי בביטחון שאני הפחות טובה מבין שתינו ואחרי כול כך הרבה זמן שזלזלתי בך הרגשתי שאני לא יכולה לאכזב אותך יותר, הרגשתי צורך לרצות את האישה שכול הזמן ניסתה לרצות אותי.