Big Bang

אני כבר לא יודעת מה כואב יותר. העובדה שאני לא עושה כלום עם עצמי או העובדה שאני מאכזבת את כולם. השאלה הזאת, השאלה הארורה הזאת של "אה את לא בצבא.. אז מה את עושה?", גורמת לי אי נוחות כי היא חושפת את האמת שאני מנסה להסתיר מהעולם. מה אני עושה אם לא כבולה לבית, לבית החם, לאבא המפנק, לכלבה האוהבת- - כבולה לבית אך בעצם כבולה לחרדות של עצמי. "אני לא עושה כלום", זאת התשובה האמתית אך במקומה אני מתחמקת נותנת תשובות עמומות אך מספקות, בקיצור משתיקה את השואל. הוא לא ימשיך לחטט אך אני כן. אחטט ולא אמצא תשובה, ולא לשאלה מה את עושה אלא למה את לא עושה. למה את פשוט לא עושה. אני כבר לא יודעת מה כואב יותר, הכאב או ניסיון החילוץ ממנו.