נמאסתם . באמת שנמאסתם .
אתם שצוחקים עליי כל הזמן ,
אתם שמרכלים עליי מאחורי הגב ,
אתם שמנסים כל הזמן לפגוע בי ,
אתם שחושבים שמתייחסים עליי כמו שק חבטות .
פשוט נמאסתם .
בגללכם אני פגועה .
בגללכם אני מפוחדת .
בגללכם אני עצובה .
בגללכם בכיתי כל הזמן בלילות .
הייתי במצב של כמעט לפגוע בעצמי ,
של להרביץ קצת לעצמי , לענות את עצמי פיזית .
ועכשיו , כשאני מרגישה יותר טוב ,
אתם שוב מתעללים בי , פוגעים בי ,
מנסים שוב ושוב שאני יחזור לאותה תקופה אומללה .
אותה תקופה שהקשבתי לכם ,
שנתתי לכם לדרוך עליי כל הזמן ,
לצחוק עליי , להשפיל אותי בכל דרך אפשרית .
ואני נתתי לכם לעשות את כל זה ,
חשבתי שזה מוצדק .
חשבתי שאני בראש הדרגה ,
שאתם שולטים עליי .
פשוט גם רציתי להיות כמוכם , בסתר ליבי .
בדרך עקיפה כלשהי ...
גרמתם לי גם לשנוא את כל מה שיש לי ,
לא להיות מרוצה ממה שיש בחיי .
את החברות שלי , את התחביבים שלי ,
גרמתם לי לשנוא את כל זה ,
רק בגלל שקנאתי בכם , רציתי להיות כמוכם .
ואתם גרמתם לי להרגיש לא טוב עם עצמי .
וכן , אני יודעת שאז הייתי מכוערת ,
השיער שלי היה נפוח ולא מסתדר ,
כל המצח שלי היה מלא חצ'קונים ,
הגבות שלי היו יותר מדי עבות ,
הלסת שלי הייתה יותר מדי בולטת ,
אבל בחיי ! זו לא סיבה לאמלל אותי !!
זו לא סיבה להרוס את חיי .
והנה , שנה וקצת אחריי .
אני מרגישה יותר טוב עם עצמי ,
אחרי שהבנתי שאתם לא שולטים עליי ,
למרות שאתם חושבים ככה .
אני לא בבעלותכם , אתם לא קניתם אותי ,
ואני לא חייבת לכם כלום .
אתם אלה שחייבים לי ,
על כך שמיררתם את חיי ,
ואפילו לא התנצלתם .
וכן , גם את הפריקות שלי אני אוהבת לכתוב במונולוגים , תתרגלו .