i want to be batman

ואני חשבתי שעצם היציאה לחופשה תהיה נהדרת. והיא באמת נהדרת
אבל מסתבר שהכיתה שלי או לפחות חלק ממנה הייתה חלק ממש גדול ממני
אני מרגישה חלשה כשאני אומרת שאני מתגעגעת לימים הנחמדים האלה בבית ספר רק אחרי יומיים
ואין לי מושג איך אני אהיה שנה הבאה בלי אחד מהם איתי בכיתה

ובידיעה ששנה הבאה יש אפשרת שאני בכלל לא אהיה עם אף אחד מהם בכיתה. רק בהפסקות. ואחרי הלימודים.
טוב אולי אני לא אמורה לדאוג כלכך

כיף לקום מאוחר, וללכת לישון מאוחר.
ולדבר בסמסים בלי הפחד שמחר לא אוכל להתמקד בכלום.

ולהתחיל לדבר עם אדם שלא הייתי מדברת איתו מחוץ למעגל הכיתה כי טוב אף אחד לא רוצה להעלם לשני.

וזה טיפה מצחיק אותי ומגוחך אבל מצד שני מקסים כלכך

כמה שילדים שתכלס לא היו יכולים לסבול אחד את השני במשך השנה או השנתיים או השלוש האחרונות בוכים ועצובים

ומתגעגעים ומבטיחים שלא לנתק קשר בשום פנים אופן בערב כיתתי אחרון לחלוטין

ואני אחת מהם.