הקיץ הזה אני לא אהיה עוד חיילת בצה"ל.
לא אלבש מדים חמים ואגיע למשרד נוטפת זיעה.
לא אתמרמר על זה שאין יותר סנדלים לבנות
ועל זה שהירקית (חולצה צבאית עם שרוול קצר) פשוט עבה מדי (כי היא באמת עבה מדי!).
לא אעלה עוד לעמדת שמירה בשעה שש בבוקר ביום שבת ואראה גולשים חתיכים נכנסים למים, שאני כולי נוטפת מים וצופה בהם מלמעלה.
לא אלך להחתים קצין על איזה טופס ואראה את הים ברקע בלי אפשרות להגיע אליו.
הקיץ הזה-אהיה אזרחית!
אהיה אדונית לעצמי.
אלך עם מכנסונים קצרים.
אלך עם גופיות לבנות-בלי חזייה! כי אם כבר מפרים שילוב ראוי אז עד הסוף.
לא אעשה בגרויות כי זה מאחורי וא אתדאג לגבי העתיד! כי הוא רק מתחיל.
בקיץ הזה אוכל להשתתף במחאות והפגנות כי לא אהיה חיילת
ואתחיל לפעול למען הטבות לחיילים!
כי אחרי שנתיים של מרמור, הגיע הזמן לעשות משהו.
בקיץ הזה אני אקרע את הצורה בעבודה זמנית,
אטוס למקום אקזוטי לחודשיים-שלוש,
אחזור לארץ לעבודה רצינית וארשם ללימודים.
אבכה שהשכירות בת"א גבוהה מדי אבל אמשיך לגור שם כי זאת חוויה.
והכי חשוב-
בקיץ הזה לא אפסיק לזמזם את השיר הבא:
ובמיוחד את השורות-
"נעבוד בחווה אם אין כסף אז מה? נשיג, נמצא.
נדבר ת'שפה, נלך כל בוקר לים
ונתאהב בעולם כמו ילד.
כל מה שנחוץ זה רומן
להעביר את הזמן
ואם התמזל מזלך גם אהבה
וחלומות מתוקים ינשקו אותך בפנים
שוב נשיקות אחרונות סוף לדמעות."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: