רחוק מהמציאות

מרגע לרגע ומיום ליום שום דבר לא משתפר.

חשבתי שמשתפר, כן.

חזרתי לעבוד בארומה, מצאתי אפילו מחליף כדי שאצא עם הבנות לכינרת.

אבל...

נפרדנו, וזה לא בא מהצד שלי. (ואל תדברו על זה איתי, טוב? תודה.)

אני לא יודעת איך זה תמיד קורה לי, שאני בשיא הפריחה שלי והאושר שלי ואז הצד השני בא וקוטע הכל בטענה שחייתי בבועה ורק אני מרגישה טוב בקשר הזה.

לעזאזל עם זה.

אם ככה מרגישה אהבה אני באמת לא רוצה להתאהב יותר.

אני רוצה שהלב שלי יהפוך לאבן, להיות אדישה למגע ומראה הסביבה שלי.

אני לא רוצה להרגיש. כלום.

שמישהו יקים אותי מהסיוט הזה.

אני כבר בתחתית, מה האבן הבאה שתיפול עליי?