זה התחיל בנסיעה באוטו, 'הביג'ומבוס' אותו כל החבר'ה בועלים כל סוף שבוע
עם נסיעות פרועות למסיבות, שתייה מוגזמת ובקבוקים שמתגלגלים בכל סיבוב חד,
רק כדי שאבא של באבי יצעק עליו למחרת.
באבי נחוי ואני נוסעים מאושרים, עצרנו ליד הבית שלי כדי שאני אקפוץ להביא ארנק
"רק תמהר הפעם!" צעקו לי תוך כדי שאני יוצא מהאוטו עם אותו תות שדה ענקי
הסתכלתי על הפרצופים הכועסים בדיוק כשהפרי העסיסי והנגוס נפל לי מהיד
והחל מתגלגל כל הדרך ברחוב התלול. מיד פצחתי בריצה להדביק אותו לפני
שכליל השלמות יתלכלך כולו. תפסתי אותו בחצי הדרך, כשלפתע הבחנתי
בחובייז והשחור. הרמתי את הפרי המאובק והמלוכלך ואכלתי אותו
חובייז היה עם גבס ביד והתעקש לעלות לאט לאט את הרחוב הקצר
שהתפתל והתרחק עם כל צעד שעשינו.
לא רציתי להפקיר את חברי מאחור, אך גם לא לאכזב את חברי שמחכים בעצבים במעלה הרחוב.
קרוב לביתי נטשתי אותם והתקדמתי מהר לעבר ה'ביג'ומבוס' כדי להסביר,
אלא שאז ראיתי את אחי הגדולים באוטו. באבי הסתכל עלי בפרצוף של:מה לעשות
"כמה אנחנו יכולים לחכות לך?!", ניסה באבי להסביר.
"אנחנו ניסע איתם" אמר לי אחי הבכור במבט שונא.
התעוררתי שטוף זיעה מנסה להבין מה לעזאזל התת מודע שלי רוצה.
אני כל כך מפחד להישאר לבד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
