השעה 11 בלילה

הטלפון מצלצל

"את יכולה לבוא? אני ממש צריכה אותך" היא אומרת לי בקול קצת צרוד ומתייפח

אין טעם לשאול אותה בטלפון מה קרה.. אני מתארגנת ויוצאת אלייה. אחרי עשר דקות של הליכה אני אצלה.

בסופ'ש אמא שלה תמיד ישנה אצל חבר שלה אז הבית שלה ריק , אני נכנסת והולכת ישר לחדר שלה, אני רואה אותה יושבת בפינה של המיטה צמודה לקיר מחבקת את הרגליים ומחביאה את הפנים בברכיים.

אני מתיישבת לידה ומחבקת אותה.. היא בוכה, מנסה להרגע ולדבר , מתייפחת ושוב בוכה. החולצה שלי רטובה אבל לא אכפת לי, אני דואגת לה.

יש לי ניחוש בנוגע למה שקרה אבל אני רוצה שהיא תספר לי.

אחרי חצי שעה בערך, היא נרגעת, קמה לשטוף פנים, אני נותנת לה מים, העיניים שלה אדומות וחצי עצומות.

"צדקת" הדבר הראשון שהיא אמרה לי מאז שהגעתי, "הוא היה פה היום אחרי שאמא שלי עזבה" אני מתחילה להלחץ..אני יודעת מה היא עומדת להגיד..אני לא רוצה לשמוע את זה, הייתי צריכה ללחוץ עלייה יותר בזמנו בשביל למנוע את זה.. 

"הוא אמר שאמא שלי ביקשה ממנו שיסע להביא לה משהו מהבית שהיא שכחה, היה לי קצת מוזר שהיא לא אמרה לי לפני זה שהוא אמור להגיע אבל לא ייחסתי לזה חשיבות".. שתיקה.. הדמעות שוב ממלאות את העיניים שלה, היא מקנחת את האף, " הוא הכריח אותי, הוא לחץ את עצמו עליי, הוא בא בהפתעה, לא חשבתי שהוא באמת יעשה את זה!" היא בוכה, הדמעות ממלאות גם את העיניים שלי, קשה לי להאמין .. למרות שמה שקרה בקיץ רמז על זה שזה עלול לקרות, זה הרגיש רע כשהיא הודתה בזה. 

 קיץ 2013:

היא הייתה באשפוז במשך חודש בגלל בעיה ברגל.

המשפחה שלה ואני היינו עושים משמרות שינה איתה. בהתחלה זה היה רק אח שלה ואמא שלה אחר כך גם אני הצטרפתי , הבטחנו אחת לשנייה את הקיץ המושלם ביותר אבל הבית חולים לא היה צפוי.. התגעגעתי אלייה אז לא היה לי אכפת להעביר איתה כמה ימים בשניידר, אמא שלי עובדת בבלינסון אז הייתה לי הסעה הלוך ושוב ולמקרה שהיינו רעבות למרות האוכל שהגישו לה היינו הולכות למחלקה של אמא שלי בשביל לאכול.

היינו מעבירות את הזמן דיי בכיף..הייתי עוזרת לה ללכת, היינו רואות סרטים וצוחקות עם האחיות.

אח שלה התחיל קורס כבאות וזה היה בפנימיה אז הוא לא יכל לבוא, היו ימים שאמא שלה ואני גם כן לא יכולנו לבוא. היא לא הייתה יכולה להשאר ללא השגחה בלילה אז הברירה היחידה הייתה הוא.. אבא שלה..

בהתחלה היא שמחה , סופסופ יהיה לה קצת זמן איכות איתו למרות שהיא לא חיבבה אותו כלכך, היא חשבה שהם ישלימו פערים מאז שהיא בת 6.

הוא היה בא הרבה , זה היה נוח לאמא שלה , אני יכולתי לבוא רק בסופי שבוע.

יום אחד באמצע שבוע היא התחננה שאני אבוא ואחליף אותו, כשבאתי היא סיפרה לי שהוא התחיל ללטף אותה בצורה מוזרה ( אלה היו ליטופים בידיים, או שהוא היה מחזיק לה את היד) , מנשק אותה (במצח, בלחי, ביד) אני כתגובה אמרתי שזה אופייני לאבות..  הוא גם שאל אותה על חבר שלה וחברות שלה והתעניין בחיים הפרטיים שלה.. היא הרגישה ממש לא בנוח עם זה.. אולי כי היא לא רגילה שגבר שואל את זה כי הגבר היחיד שהיא גרה איתו היה אח שלה ובתור אח גדול ומעצבן כמובן שהוא רק ירד עלייה ויציק לה בעניין הזוגיות שלה.

אחרי כמה פעמים שהסיפורים האלה היו חוזרים על עצמם גם אני הרגשתי שהוא מגזים.. אמרתי לה לדבר עם אמא שלה שתגיד לו להפסיק לבוא. 

לאמא שלה לא הייתה ברירה אלא להמשיך לקרוא לו, היא רק חזרה לעבוד והיא לא יכולה כל יום לנסוע אלייה.

כשמספרים לי דברים אני ישר מדמיינת אותם, הייתי חייבת לעצור את הדמעות ואת הבחילה שהייתה לי, הייתי חייבת להשאר חזקה בשבילה. להגיד לה עכשיו "אמרתי לך להתרחק ממנו בכל מחיר" לא היה עוזר.

הבאתי לה את הטלפון "תתקשרי עכשיו לאמא שלך , תספרי לה " השעה 1 בלילה, ידעתי שהיא לא תתקשר אבל לפחות הטלפון יהיה לידה אז היא תתקשר אליה דבר ראשון על הבוקר.

אני לא יודעת אפילו מה אפשר לעשות על דבר כזה..לכלא? אני לא חושבת שישלחו אותו לכלא, יש לו משפחה וילדים ולמרות הכל הוא אבא שלה.

צו הרחקה? הוא רואה אותה פעם בחודש וגם זה בלחץ..

ומה יהיה איתה? זה באמת יעזור לה להחלים מדבר כזה? זה צלקת לכל החיים.

תוך כדי בכי היא נרדמה, כיסיתי אותה, שלחתי לאמא שלי הודעה שאני אשאר לישון אצלה.

לא הצלחתי להרדם, אני כל כך מרחמת עלייה.