כשאת פשוט יודעת ששומדבר לא יעזור ותמיד תצטרכי להיעזר במישהו
למרות שפעם הצלחת!! בעצמך!! והיית עוזרת לאחריייים
ועכשיו באות הדילמות של הפרישה ואם זה בכלל בשבילי
ואני לא יכולה לדבר על זה עם אפחד כי גם ככה אין להם מה להגיד חוץ מ״אני אעזור לך״ או ש״הכל יהיה בסדר״
וזה לא נכון וזה לא יעזור וגם אם הם יבכו איתי לא יעזור אז אין ממילא צורך לדבר עם מישהו
אבל מה עם התחושת מועקה הנוראית הזאת שחונקת את הגרון והבטן ולא נותנת למוח לנוח ״אני אכשל אני אכשל אני אכשל״
אנשים מצפים ממני ואני מצפה מעצמי וזה לא בגלל שאני שמה לעצמי רף גבוה כדי להוכיח לאחרים
אלא שאני יודעת שאני מסוגלת ואני מצפה מעצמי את המעט שאני יודעת שאני יכולה
אז הדדליין קרב והזמן טס והתקוות נגמרות והתסכול גובר