כל פעם שאני רק מורידה לקצת את שכבת הציניות והחוסר אכפתיות שלי, אני רק מוכיחה לעצמי שאין צורך להוריד אפילו במילימטר. תישארי צינית. תישארי חוסר אכפתית. תזרקי זין על אנשים. תפסיקי לפתח אליהם דברים.זה כזה שובר לב. אני לא רוצה להיות צינית כל הזמן. אני לא רוצה להיות ככה. אני לא רוצה רק להזדיין עם גברים כל הזמן. אני רוצה משהו אחר. אני רוצה להרגיש כבר.
והגבר היחיד שאני מרגישה איתו בנוח לחלוק את אשר על ליבי, כתב לי הבוקר שהוא יוצא עם מישהי כבר זמן מה ושלח לי שלל הצלחות בהמשך. נשבר לי הלב. חלקית.
אתמול לא יכולתי להתאפק וכתבתי לו שאני מתגעגעת אליו
כי אני באמת מתגעגעת אליו
ועכשיו שילך לעזאזל הגעגוע כי אין אותו כבר בחיי
הורדתי את שכבת הציניות ולרגע דמיינתי שנהיה ביחד
לרגע חשבתי שאולי סוף סוף יש לי סיכוי לאהוב בלי לפחד
והנה
כמובן,
מישהי אחרת.
סטורי אוף מיי פאקינג לייף.
אני בוכה עליו כאילו הוא מת
והקטע הכי מדהים זה שאמרתי לפסיכולוגית כבר אז, "הוא יבוא פתאום ויגיד לי שיש לו חברה, וזה הכי ישבור אותי."
וזה באמת שובר אותי. למה לא אני. למה לא אני.
לאוטוביוגרפיה שלי יקראו "למה לא אני"
בוודאות
אני הולכת לטבוע בדמעות ואמבטיה
להית'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: