הבלוג שלי עדיין חי!!!!
איזה כיף זה להיות במחשב ולחשוב "וואו איך בא לי לכתוב" ולהזכר שיש לך בלוג שהוא בערך הדבר היחיד בעולם הזה שלא יאכזב אותך ותמיד יחכה לך (בודדה משהו).
אז התחלתי את כיתה יב' וכבר היה לי טיול שנתי!! עוד לא התרגלנו לרעיון של בית ספר ושל שעות אפס ושל ההרגשה על הבוקר שהחיים חרא וכבר טיול שנתי. אבל היה ממש מהנה האמת. אולי חוץ מהעליות ההזויות שנאלצנו לעלות אבל לפחות הרגליים שלי שריריות בטירוף עכשיו-תמיד להסתכל על החיובי!
________________קו של מעבר נושא כדי שאנשים שאולי יקראו את הפוסט הזה יבינו מה אני רוצה מהחיים שלהם.
הגעתי למסקנה (אחת מהמסקנות הרבות שאני מגיעה אליהן בכל יום שעובר) שאני לא הבנתי לא מבינה ולא אבין גברים, אף פעם. הם תמיד יהיו תעלומה בעיניי. הם כאילו מתאמצים בכוונה להסוות כל רגש שאולי אני אמורה לפרש מההתנהגות או הבעת הפנים שלהם! ועוד אומרים שלא מבינים נשים. איזו בדיחה!!! מה יותר קל מלקרוא נשים? הן אוהבות יחס והרבה, מחמאות והרבה ואהבה בכל רגע נתון- והרבה. כן יש לנו מצבי רוח משתנים ואנחנו חייבות תמיד להיות צודקות אבל לא כזה קשה לפרש את הרצונות שלנו וזה לא כזה קשה לפייס אותנו בסה"כ.
בקיצור, בנים זה רע.
________________ עוד קו
איזה כיף זה שיש לך גלאקסי 1 מעפן ומסכן שאם תפילי אותו מקומה שלישית עד למטה זה רק ישפר אותו ואז קונים לך LG G3 ופתאום את לא מבינה איך חיית עד עכשיו עם גלאקסי 1?! זה כאילו עולם חדש של טכנולוגיה נפתח בפניי! פתאום המצלמה מעולה והתמונות לא נראות כאילו עברו טשטוש של כלבוטק לפני והפלאפון לא נתקע לך כל שנייה ואת צריכה לדפוק אותו על השולחן 200 פעם (וגם את הראש שלך תוך כדי מהייאוש) כדי שהוא יעבוד.
את כאילו שמעת על אנשים שטוב להם עם הפלאפון שלהם אבל את אף פעם לא הבנת את זה, ופתאום בא אלייך פלאפון לבן ומושלם עם הילה מסביב וצעק לך "אני שלךךךךך".
זה הסימן שלי להפסיק לכתוב.
יום טוב
כינוי:
D&A
בבלוג זה
בכל הבלוגים
