מחשבות רצות לי בראש כל הזמן.
אני לא כלכך כותבת יותר, קוראת או משתפת.
יש אדם אחד בעולם שאין לי בעיה לספר לו הכוול, באמת הכל.
המוח שלי מבולבל, המודע שלי התבלבל עם הסמוך ועם התת.. החלומות שלי זה המציאות?
פרנויות הלכו היום, לא יודעת מה היה... אבל בחיים לא ברחתי מסקודה לבנה בעיר שלי.
אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני רוצה לצום אך האם אני מסוגלת?
הכל מתרעבב לי, הפלאשבקים עם השמחה, פולין עם הפלאשבקים.
בן...
הוא ידיד הנפש שלי, איך אני אסביר זאת?
הוא באמת האדם היחיד שאני מסוגלת לדבר איתו ולהיות אני.
לסוע או לא לסוע לירושלים עכשיו?
הכל מבולבל ואני מנסה לסדר את זה על כתב פה
ללא בדיוק הולך לי
חיים שלי מסכן, באמת שכואב לי אל מה שקרה לו היום.
איך אבא שלך טורק לך את הדלת בפנים כשאתה בא לבקש סליחה?
גמר חתימה טובה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
