משתמש זה חסוי

לפני כמה דקות הגיע מישהי חדשה למחלקה. אנורקסית בולמית.

קשה להסתכל עליה, על הגוף שלה. 

העצמות שלה בולטות בכול מקום, הצלעות שלה בחוץ, עצמות האגן בולטות, הבטן, אין בטן. יש לה רווח ענקי בין הרגליים, הידיים שלה דקיקות, עצמות הבריח שלה בולטות, עמוד השדרה שלה כולו בחוץ.

והכי כואב, שאני מכיר אותה.

גדלנו ביחד, באותו גן, באותו יסודי, באותה חתיבה, באותו תיכון. תמיד היינו ביחד.

היא ממש כמו אחות בשבילי. ולראות אותה במצב הזה, כשלדף יש יותר נפח ממנה, זה כואב לי אישית. 

היא אף פעם לא הראתה מצוקה נפשית, גם אף פעם לא היתה לה סיבה לזה.

יש לה משפחה מדהימה ותמיד רציתי להיות חלק ממנה, יש לה חברות טובות, כל הסביבה תמיד אהבה אותה.

ואני עדין לא מבין מה הביא אותה למצב הזה. ורק לפני שלושה חודשים היא הייתה בריאה לגמרי, היה לה גוף מדהים, היא הייתה ספורטאית מצטיינת. אז מה קרה לה פתאום?

וכשראיתי אותה במצב הזה הייתי חייב לפגוע בעצמי איכשהו, לא משנה איך. אז לקחתי סכין פלסטיק מהמטבח, וכחזרתי לחדר שלי, שברתי את הסכין וחחכתי את עצמי איתו. האחיות לא ראו אותי עד עכשיו, יש לי מזל כי אחרת ישימו אותי על שוב על מאה כדורים בבת אחת.

ואני רק רוצה שהיא תצא מהמצב הנוראי הזה.