עייפות החומר
אחרי הרבה מחשבות על מהות החיים הגעתי למסקנה שתמצית הקיום, היא הכמיהה לישון, כמיהה שמשום מה קיימת רק כשאני בכל מקום בעולם (עבודה, סופר, רכב, סלון) אבל לא במיטה. מת לישון אבל שינה כמו אופק מתרחקת כשמתקרבים וכמו אהבה כשהיא באה, שום דבר לא יעזור. |
כינוי:
מרקופריד בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2003
חבק את הכאב או טיסה נעימה
אתה מביט במראה ורואה מישהו מוזר, אני מביט בתמונה ששלחת וכל מה שאני רואה זה את ההילה הקורנת של הטוב שבך, זאת שמרגישים בכל משפט שלך.
אתה מביט במראה ורואה מישהו שלא מצליח להשתלב, שתמיד חריג, שתמיד מוזר, יחיד במינו עוף מוזר ואני שומע אותך ואז שומע אותי, אותן תחושות אותן מילים, אותן תמונות, כמה שנים אחורה.
אתה שם ולא שם, אתה רוצה, מאוד רוצה, וזה לא, וזה יעבור.
זה נורא לא הוגן להגיד את זה ואתה לא מאמין לי, בצדק. גם אני לא האמנתי כשאמרו לי ואני עדיין לא מאמין כשאומרים לי שיהיה טוב, אבל יהיה, כי החלטתי ויהיה גם לך, כי אין לך ברירה.
אתה עכשיו סובל, לא יודע איך לאכול את עצמך, יש בזה משהו, לאכול את עצמך זה לא כזה רעיון מוצלח. אבל הבעירה הפנימית בתוך המנוע, שיטיס את החיים שלך למקומות שלא חלמת עליהם, כבר בוערת.
אתה מרגיש את השריפה מבפנים? את הצריבה הזו שמאמללת אותך? זה המנוע שלך, הוא לא יניח לך, הוא יכאיב לך, אבל קח עצה ממי שעובר את מה שאתה עובר:
"אל תפנה גבך אל האמת
גם אם זה קשה
עמוד מולה, חבק את הכאב
רפא את הלב
גם אם זה כואב
אחרת זה לא עוזב"
אתה בקרוב עומד לטוס לחו"ל, לטפל ולדאוג לאחרים ובעצם לטפל קצת בעצמך, לתת לעצמך קצת חופש מעצמך היום יומי. הלוואי שיום אחד תמריא אל החופש האמיתי שלך, זה יקח זמן, המנוע צריך להתחמם, וגם אתה, אתה תצבור תאוצה ותעוף בזמן שלך, השמיים פתוחים, אף אחד לא לוחץ עליך, טוס לאט לאן שבא לך.
והלוואי שכשתטוס לא תרצה להיות שום דבר אחר חוץ ממך, מכל מה שאתה.
שלא תרצה בחיים יותר ש"זה" יעזוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
