עייפות החומר
אחרי הרבה מחשבות על מהות החיים הגעתי למסקנה שתמצית הקיום, היא הכמיהה לישון, כמיהה שמשום מה קיימת רק כשאני בכל מקום בעולם (עבודה, סופר, רכב, סלון) אבל לא במיטה. מת לישון אבל שינה כמו אופק מתרחקת כשמתקרבים וכמו אהבה כשהיא באה, שום דבר לא יעזור. |
כינוי:
מרקופריד בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2009
סטאר טרק.
אני לא חובב גדול של מדע בדיוני. לפחות בהגדרה, ספרי מדע בדיוני אף לא משכו אותי בצורה יוצאת דופן (אבל כשקראתי נהנתי) ואף פעם לא הייתי צופה אדוק של סדרות מדע בדיוני (אבל מד"ר הו נהנתי ובתור ילד הייתי צופה, חצי בהנאה חצי בשעמום, בפרקי מסע בין כוכבים המקורי ואח"כ גם אהבתי את הסדרה עם ז'אן לוק פיקארד). כמובן שאהבתי את חרבות האור של מלחמת הכוכבים (אבל נרדמתי בהצגה הכפולה בסרט האיפריה מכה שנית) לאחרונה נהנתי מאוד מגיבורים.
אפשר לומר עלי שאני מחבב את הז'אנר אבל הוא לא הבחירה הראשונה שלי.
למרות כל מה שכתבתי למעלה, בכל זאת, דמויות של סטאר טרק נחרתו בתודעה שלי הקפטן האמיץ קירק, הרופא החרדתי מקוי וראש וראשון בהם הוא ספוק, עם האוזניים המחודדות, ספק חייזר ספק אנושי (שחצי פחדתי ממנו וחצי אהבתי אותו).
אתמול ראינו את הסרט סטאר טרק, אני אמנע מכל ספויילר ורק אגיד שבניגוד למה שציפיתי, זה גם היה סרט מרגש ומצחיק (וגם מלא אקשן כצפוי) שבו זכרונות העבר פוגשים את העתיד ואני ממליץ בחום לכל מי שאי שם בסבנטיז או באייטיז ראה את קירק, ספוק, סולו, ד"ר מקוי והיה רוצה להגיד את המשפט האולטימטיבי: Beam me up, Scotty! רוצו (או שגרו את עצמכם) לסרט.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
