עייפות החומר

אתמול במסגרת יום השופינג-לאונג'ינג שלי בתל אביב, נסעתי ברכב בקינג-ג'ורג' בואכה אלנבי, לא יודע אם זה היה יום השמש שלא היה מזמן, העובדה שכמעט אף פעם לא יוצא לי לנסוע לשם במהלך היום או סתם שכרון רגעי, אבל פתאום, הבניינים שמקיפים את מעין הכיכר הזו נראו לי לגמרי אירופאים, פתאום לשניה אחת ת"א נראתה לי קלאסית ואצילית אבל שימשית ומוארת והבניינים מוזנחים כאילו ממש לפני שנה עזב פה הכובש הגדול והשאיר אחריו עזובה.

פניתי לרחוב ביאליק, הרחוב היפה והמטופח בתל אביב (בכלל האיזור הזה גם בחלקיו המוזנחים הוא היפה ביותר) וכבר לא הייתי באירופה, הייתי בתל-אביב כמו שהיא צריכה להיות ולא כמו שהיא בפועל, שקטה, זורמת, נקיה, אלגנטית.

בסוף חניתי בפרץ חיות בקטע שאליו אני בדרך כלל לא מגיע, היה שקט מפתיע, החניה היתה מרווחת, השמש ירדה בזווית המושלמת, פתאום היה נעים בחוץ בחולצה קצרה.

ובאותו רגע היום היה מושלם, תלא אביב היתה מושלמת וגם אני הייתי מושלם.