עייפות החומר

אך לפני כמה זמן התלוננתי כאן, על הזנחה וניתוק קשרים.

רמזתי כבר כי גם אני איני צדיק הדור ומספר אנשים נותרו פגועים קמעה ממני ואף למעלה מכך.

אחת התופעות המלוות הזנחת קשרים (בשונה מניתוק אקטיבי של קשרים עקב ריב וכו') היא שההזנחה מזינה את עצמה. לא הרמת טלפון שבוע, לא נעים, טוב מחר נתקשר, אופס עבר חודש, ממש לא נעים, מחר נתקשר, אופס עברה חצי שנה, מממ... פדיחות להתקשר... צריך למצוא סיבה טובה... אופס היה יום הולדת / חתונה / הלוויה / נולד ילד / נולד ילד שני/ ובכן... כנראה שכבר לא נדבר יותר לעולם, חבל.

אלא שלפעמים להזנחה הפושעת יש נטיה לסובב את ראשה המכוער ולנגוס בישבנך.

כך קרה, שלפני שנים מספר שמרתי על קשר דליל אך נעים עם זוג לסביות חביבות (שזוג לסביות אחר  מקוראות הבלוג לשעבר יתחלחלו למקרא הגדרתן ככאלה - אבל ניחא - גם איתן הזנחתי/נזנחתי) לונג סטורי שורט, נ' אחת מבנות הזוג עברה לפלאפון, H -  לקחה את מכשיר האוראנג' שלה ומכשיר האוראנג' של H נותר יתום.

יום אחד כשביקרתי בביתן בדרך לקניות עבור ידידים משותפים (שגרים בהולנד) נגמרה לי הבטריה והחלפתי את הסים שלי לפלאפון הזנוח של H. לעומת המ"ק 77 שאני אחזתי (שחור גדול וכבד) היה הנוקיה של H קטן קל וחביב ואף משוכלל למדי (SMS בעברית - אילו עוד דברים ימציאו?!?).

חזרנו מהקניות כשבחזקתנו דיסק של עידן רייכל (זכה להצלחה רבה - הוא נהדר כששיכורים וגם השכנים הערבים באמסטרדם שמחו ליללות האתיופיות שבדיסק) דיסק של ריטה (חמצן - בחירה של הלסביות - זכה לבוז צונן) וספר לימוד עברית לספרדים (הצלחה עצומה - "אתה חמודה") ואז הציע לי נ' להשאיר את הפלאפון של H אצלי ולהשאיר את שלי אצלהן, כי ממילא אין בו שימוש והוא יהיה רק לגיבוי וכך היה.

נסעתי לאמסטרדם, חזרתי מאמסטרדם, הנייד נפל למיים, חידשתי אותו במאתיים שקל, הוא התקלקל ותוקן וכו' וכו' וכך ליווה אותי כמה שנים, עד שלאחרונה חשתי יותר ויותר כי הגיע העת לסיים את יחסינו, גם הוא הלך ונחלש ומצאתי את עצמי צורח באמצע הרחוב שוב ושוב "אני לא שומע!!!" וגם שימען של פונקציות אלוהיות כמו מצלמה וספיקר ("אפשר לדבר בלי ידיים" - "אני כבר רואה איזה שיחות אתה עושה שבהן אתה צריך את הידיים"), בקיצור רציתי לשדרג.

דע עקא, שהטלפון שלי אצל נ' & H, ולא שוחחתי איתן מזה שנתיים לערך, ועל פי כל כללי ההזנחה מכיוון שקיים סיכוי פוטנציאלי שאירועים משמעותיים התרחשו, הרני אסור עליהן מכל וכל.

ובכל זאת, שיעורי האסרטיביות שלי עוזרים במשהו, וכך יום אחד תפסתי את נ' לשיחה במסנג'ר, השיחה קלחה, אפילו סייעתי בידה בכמה שאלות מקצועיות ואז הגיע הרגע:

"תגידי יש לך עוד את הטלפון הישן שלי"

"בטח! H מתשמשת בו!"

"סליחה?!? לא עברתן לפלאפון?"

או אז התברר, שמאז מעברה של נ' לפלאפון מטעם העבודה, העבודה (ו - נ' איתה) עברו לסלקום ולבסוף היא שינתה תפקיד, קיבלה כסף לשיחות וחזרה לאוראנג' וכך H שונמכה חזרה לטלפון שלי, בלי יכולת תמרון ושדרוג כי מעשה שטן, הטלפון שלה אצלי.

וכך התברר שכל אותו זמן שבו אני רציתי לשדרג כך גם H, שנינו סברנו לתומנו שלא נזכה לכך, שנינו כבר שקלנו לקנות מכשיר חדש, ורק פרץ אסרטיביות קל, מלווה במפגש רצונות ומפגש טלפונים, החלפת סימים וחיבוק, סייים סאגה עצובה זו.

לא התאפקתי ושאלתי את H אם היא לא חשה מבוכה קלה להסתובב עם דינוזאור בפאוץ' (אר יו א לסבייינג אור יו אר ורי פמינן גיי הו איז הפי טו סי מי?!?) והיא ענתה שתמיד כששאלו אותה למה היא לא משדרגת היא ענתה: "זה דור שלישי... לשואה"

היום לאחר שעות מייגעות באוראנג' (חיכיתי, נזפתי, עברתי שני פקידים קיבלתי הסברים כפולים) עשיתי זאת, הצטרפתי לחבילה (כן, מחרימי הסלולרי זה הזמן לסקול אותי) שאמורה להפחית את הוצאותי (לאחר שיחות, תשלום על מכשיר וביטוח) בכ- 50 ש"ח.

וכך אני בעליו הגאה של LG דור שלישי, מגושם וכבדבד אך חיינני, עם עם מצלמה וספיקר ועוד כל מיני תכונות בלתי ברורות (המוכר נשבע שכיף ללכת עם הטלפון הזה לשירותים).

מכשיר נייד זה מצטרף למכשיר הוידאו שנרכש ערב ליום שלישי ולאוברדרפט איימתני תוצר של מדיניות פיסקלית מפוקפקת ובכך נדמה לי שנגמרו שידרוגי האלקטרונים לחודשים הקרובים.

ואידך זיל גמור.

("ידעתי! בשביל זה רציתי לדבר בלי ידיים!")