עייפות החומר

אתמול עבדתי בדיינר, משמרת לילה שנגמרת מאוחר, מגישה קפה לכמה שיכורים, משפחה מג'וייפת נכנסת והילד השמן רוצה פנקייק עם מייפל לארוחת בוקר וכמה ברור שאחר כך כל הבקבוק סירופ יהיה מרוח במייפל, וכשאני ארצה לשטוף ידיים איזה מישהו יקיא בדיוק בשירותים, בקיצור בוקר שיגרתי.

מתיישב בחור צעיר, נראה נחמד, היספני כזה מתולתל, מזמין חביתה מקושקשת וקפה, לקחתי הזמנה מסרתי בדלפק הגשתי את הפנקייק ואת המקושקשת של המשפחה ממקודם וחייכתי אליהם חיוך של: "זה יעלה לכם בטיפ שמן", פתאום הבחור המוזר עומד מולי עם ידיים פתוחות ועם ראש נוטה לצד, ומחייך אלי.

אמרתי לו: מה כפרה? 

אמר לי: אפשר חיבוק.

אמרתי: מה?

חיבק אותי.

ומה אני אעשה? דווקא היה נחמד, הרגשתי איך ידיו השריריות עוטפות אותי בחום ואז הוא הרפה.... פתחתי אני את הידיים, והוא שוב חיבק אותי, כפרה עליו.

ואז שבדיוק כבר רציתי להגיד לו שאוטוטו נגמרת המשמרת והטריילר שלי לא רחוק, הוא אמר שהוא מישראל, והוא מטייל פה כבר חודשים והוא מתגעגע... ומה אני אגיד לו? שמאז שבעלי עזב אותי גבר לא חיבק אותי? שיש חלקים בגופי שמאז ממשל ניקסון לא נגעו בהם? ואז מה החצוף אומר?

שהוא מתגעגע לאמא שלו! שאני מזכירה לו את אמא שלו!

כושלאמאשלך! סוטה!

לא! רגע!! מה? מה הפסקת לחבק?

כוס-אמק! תחזור!!! הפעם האחרונה שהייתי רטובה היה בווטרגייט!

לא עזר כלום. הלך לטלפן.

ואני נשארתי לבד.

עם הסירופ מייפל.