עייפות החומר

התוכנית "כוכב נולד" (ב-ו-ר-י-ס כפרה!, אהההממ, כן) זכתה בפרס תוכנית העשור של ערוץ 2.

זוהי אכן בחירת אמת (של כככלללל קוראי פנאי פלוס) ולכן כיאה וכיאות נשמעו יבבות עולות ויורדות.

מבקרי הטלוויזיה הופתעו, אנשי המעגל התרבעו, איש הפיספוסים קיבל פעם אחת כגמולו, ודודו טופז בלע במקום לפלוט.

הנה כי כן רק דברים חיובים קרו מאז זכיית כוכב נולד בתוכנית העשור.

אבל הד היבבות לא חדל, ההפתעה המשיכה להרעים מגרונם של אנשי התקשורת, שטענו מצידם ש: "זה נורא מפתיע, אבל טוב, מה לעשות, לציבור יש זיכרון קצר".

אנשי התקשורת הנכבדים, אם זה מפתיע אותכם זה בגלל שלכם יש זכרון קצר.

אי שם בשנת 1990, רשת ג' שידרה מצעד מסכם ל- 50 שנות מוזיקה (1940-1990) ומי זכה במקום הראשון?

"למבדה".

 למבדה, למבדה למבדה, כל מילה מיותרת (והנה מניתי שלוש).

אז כוכב נולד מפתיע אתכם? חבורת לטינים עם ריקוד מגוחך זוכים בשיר הטוב ב- 50 שנה?

זה כמו להכריח את דילן לנגן על פסנתר, לגלגל את האבנים, לשיר "בואי" לבואי, ולו יהי ללו ריד, למחוץ את החיפושיות, להכנס לג'ניס ג'ופלין לורידים (מצטערים אנחנו מלאים) לטרוק דלתות, לעשות תרגיל עוקץ למשטרה (אני מתחכם) וכו' וכו' וכו'.

אז אתם מופתעים מהזיכרון הקצר או מהטעם המשובח?

עכשיו האומנים המתחכמים אומרים:

"לא היו צריכים להכניס אותם לקטגוריה של תוכנית העשור" ו- "אי אפשר לסמוך על הקהל".

תזכירו לי, זה לא אותו קהל שאתם קוראים לו רייטיניג?

ששנים טענתם שאתם אוהבים אותו, ויודעים מה הוא אוהב?

וכשאניני הטעם צעקו לכם: "ז-ב-ל!!!!", לא אמרתם לנו, שזה מה שהעם אוהב?

עכשיו הזכרון שלכם לא רק קצר אלא גם סלקטיבי, אז שבו בשקט במעגל ותעשו תראפיה, המלך מת, יחי הכוכב הנולד.

(כוכב ולא כוכבת כי כולם יודעים שבוריס כפרה).

___________________________________

ורק נגיד שהבוקר ארז טל היה היחיד שזכר את פיאסקו למבדה - לא בכדי.