עייפות החומר
אחרי הרבה מחשבות על מהות החיים הגעתי למסקנה שתמצית הקיום, היא הכמיהה לישון, כמיהה שמשום מה קיימת רק כשאני בכל מקום בעולם (עבודה, סופר, רכב, סלון) אבל לא במיטה. מת לישון אבל שינה כמו אופק מתרחקת כשמתקרבים וכמו אהבה כשהיא באה, שום דבר לא יעזור. |
כינוי:
מרקופריד בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2005
פיטר שם טוב רוט לוי.
מוניקה סקס היא אחת הלהקות האהובות עלי, משהו בחיבור בין טקסטים כנים ומתוחכמים, עיבודי רוק למלודיות מתוקות, עשה ועושה לי את זה.
מכולם אניגמטי במיוחד היה לי פיטר רוט (הלינק לאתר בית עם ביוגרפיה די מעניינת), תמיד תמהתי אם בתמהיל של מוניקה הוא אחראי על הצד הרועש או המתקתק (או שניהם).
ובכן אחרי שיצאו הסינגלים מהאלבום החדש שלו - "בכל היא מודה" - ובמיוחד הסינגל "היא אוהבת" התחילה להתגבש בי ההשערה המוצקה שהקטע הקולי-הרמוני מ- "פצעים ונשיקות" הוא יוזמה שלו.
כך או כך, פיטר רוט נשמע כאילו השניה יצא מהשנים הטובות ביותר של המוזיקה הישראלית -שנות השבעים.
אם בסינגלים שלו הוא הזכיר לי דווקא את ההלחנה המוקדמת של אפריים שמיר, בא עכשיו התקליט החדש של אריק איינשטיין - "רגעים", שרוט הפיק והלחין חלק מהשירים וחלק אחר כתב דן תורן (עוד אתר בית מושקע ביותר וגם בלוג).
הסינגל הראשון "משהו טוב" (מילים דן תורן לחן פיטר רוט - לינק להאזנה קודם תשמעו אחר כך תקראו) הוא שיר מוצלח למדי, המילים אולי מעט סתמיות, אבל וזה אבל גדול, הלחן הזה ובמיוחד קולות הרקע, הבהירו לי סופית את מי פיטר רוט מזכיר לי.
את שם טוב-לוי.
גם הוא עבד עם אריק איינשטיין וכתב לו בין השאר את: דון קישוט, הוא חזר בתשובה, שיר אחרי מלחמה ועוד, גם הוא הוציא אלבומי סולו ולשניהם יש משהו דומה במקצב (עם המשחק של ג'אז ופופ) בסגנון ובקול.
ואין דבר יותר משמח מלגלות שאחרי כמה נסיונות כושלים בשנים האחרונות להתחבר שוב לאמנים שאיתם הוא הצליח פעם (תקליט עם שם טוב, תקליט עם שלום חנוך) אריק איינשטיין שוב מצא את האמן הצעיר החדש שירענן אותו, כי הרי מבחינת קול והגשה יש לו עדיין מעט מאוד מתחרים.
ועוד נקודה לסיום, התקליט יוצא בלייבל עצמאי ששמו "התו השמיני" (חנות שלו נמצאת בירושלים ובשדה התעופה) בעיתונים חשבו שזה מעיד משהו על מצבה של המוזיקה הישראלית, אם אומן בסדר גודל של איינשטיין כבר לא יכול להוציא תקליט בלייבלים הממוסדים. אני דווקא חושב שזה יפה שאריק איינשטיין חזר להיות מה שהיה לרגע, פעם, כשהקים את חברת התקליטים "הגר" והוציא את שבלול... סוג של אינדי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
