עייפות החומר
אחרי הרבה מחשבות על מהות החיים הגעתי למסקנה שתמצית הקיום, היא הכמיהה לישון, כמיהה שמשום מה קיימת רק כשאני בכל מקום בעולם (עבודה, סופר, רכב, סלון) אבל לא במיטה. מת לישון אבל שינה כמו אופק מתרחקת כשמתקרבים וכמו אהבה כשהיא באה, שום דבר לא יעזור. |
כינוי:
מרקופריד בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2003
בראש מורם או בחזה נפוח
תדברי בבקשה אל המצלמה.
כן, טוב, אני רוצה לומר שהחברה הישראלית עוברת תהליך של התבהמות קולוסאלית פשוט, של התבזות נוראה, של דלות שפה וחומר. במקום שהשיח שלנו יהיה מבוסס על טשרניחובסקי וימי ציקלג הוא מבוסס על מדורי רכילות בעיתוני פופ. במקום שושנה דאמרי ושדמתי, קיבלנו את "אל תבכה, נינט בוכה בשבילך", נוער שאינו יודע להבחין בין שניים לשתיים,שאינו יודע להבחין בין זכר ונקבה, שלא החליט אם הוא זכר ונקבה. אני חייבת לומר הגענו לשפל המדרגה, לתחתית המדמנה, ראשנו נחבט בקרקעית ואנו מבקשים עוד, ואני אומרת חידלו! חידלו! חידלו לרמוס את כל שיקר לנו, את מעט נכסי צאן הברזל, הותירו את יתרת פירות נכסי המלוג, עורו! עורו! פתחו ספר! לכו להרצאות! שימעו מוזיקה קלאסית! אל תבחרו בעיסה הקלוקלת שמגישים לכם, אימרו גם אתם אני רוצה תרבות מסוגה גבוהה, גם אני בן תרבות בעולם החופשי, לא ידרכו עלי, לא ישעבדו אותי, אני אדון לגופי ושליט לרוחי. מזון לנפש הוא זכות בסיסית של כל אדם....
תודה... מצויין... ועכשיו את יכולה ללבוש את החזיה.
איך היה? התקבלתי?
הטקסט היה גדול...
ידעתי!
החזה לא כל-כך.
נקסט!
מיונים לפלייבוי מועמדת מס 154#, היום החמישי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
