עייפות החומר

בלוג זה (כפי שנוהגת סוס לומר) בעד סרטים דוקומנטרים, דוקו-סופס ושאר תופינים אותנטים למיניהם, מה רבה שמחתו של בלוג זה, כשערוץ הסרטים הישראלי החדש (ערוץ 5 ב- yes) שידר את הסרט באבא לובה.

לא אין המדובר ב- בא-בלובה יציר כפיה (המשעשע) של התוכנית ארץ נהדרת כי אם ב- באבא לובה, זוכה פרס הסרט הדקומנטרי לשנת 1995 של האקדמיה הישראלית לקולנוע.

סיפור סרטה של ג'ודי שלז מתאר את מסעו של הזמר דני בסן שנולד בברזיל עלה לארץ בגיל צעיר עם אימו בלבד כשאביו נשאר מאחור, והקשר היחידי שנשאר לבסן עם משפחתו התגלם במכתבים שכתבה סבתו באבא-לובה. בסן יוצא לברזיל בנסיון לאתר את אביו, בלי לדעת עליו דבר, מה עשה כל השנים האם הוא בן החיים או לא.

הסרט מתאר את החיפושים את הגילויים השונים, הן על מעשיו של אביו לאורך השנים ואופיו והן לגבי סבתו שמתברר שהיתה פולניה לא קטנה ודרמה קווין גדולה עוד יותר.

הסרט רצוף ברגעים מרטיטים, ששיאם במפגש משפחתי מרגש שאת תוכנו המדויק בלוג זה (ובזאת סיימתי להשתמש בפניה הזו) לא יגלה, שבו בסן שר את  "לראות אותה היום".

מרגש ומקסים כמו שרק סרט דקומנטרי טוב יכול להיות.