עייפות החומר

בלימודים שלי היו הרבה מקצועות זבל, חלקם במסווה אקדמאי חלקם במסווה מקצועי, בלימודי היו הרבה מקצועות שהנחת העבודה בהם היא שסטודנטים שבאים להרצאות עושים זאת כדי להשלים שעות שינה, אבל מעולם לא היה מקצוע כל-כך יסודי, ראשוני ובסיסי שהוא גם כל-כך מופרך כמו לימודי כלכלה.

ואכן במהלך שנות לימודי האקדמיות קיבלתי ציונים יפים ופחות יפים, טובים ופחות טובים, אבל מכולם הציון שאני הכי גאה בו, הוא ציון ה- 60 שקיבלתי בכלכלה. ראשית, שמחתי שעברתי ואני לא נדרש לראות את החומר הזה בשנית לקראת מועד ב'. שנית, עדיין מפעמת בתוכי התחושה שכל ציון מעל 60 היה בו כדי לרמוז לאיזושהי הכרה בלגיטימיות של המקצוע השטני, המקולל וכן גבירותי ורבותי ה-מ-ט-ו-פ-ש הזה.

כמה שנים אחרי אותו קורס מקולל, התווכחתי עם חבר ללימודים בהפסקת אחד השיעורים על סוגיה מסויימת. הוא כדרכו הציג את הגישה ה"כלכלית" לעניין, אני כדרכי בזתי לגישה הזו וסקלתי אותה בשלל בליסטראות מילוליות עד שלבסוף הוא שאל אותי את שאלת מליון הדולר, "אולי תסביר לי פעם אחת ולתמיד, מה יש לך נגד כלכלה?", ואז באותו הרגע, רגע של צלילות והטהרות התגבשו התחושות, חלקי המילים, הרצאות שלמות, הברות ומספרים לכלל משפט אחד:

"כלכלה היא החישוב המדויק של הבערך".

הנה התיאור המילולי של נוסחה כלכלית רגילה ופשוטה:
אם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם, אז יתקיים X ובלבד שלא יתקיימו איי בי סי די אי אף ג'י אייץ' איי ג'יי קיי אלאמאנאופי! ובתנאי שאם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ואם ובכפוף להתקיימות יאדא יאדא יאדא, בלה בלה בלה, בסביבת אלאמאנאופיקיואראסטי! אאאאאאאאזז! אולי ואם ובתנאי ובכפוף.... מה היתה השאלה?

כן רבותי, מעולם לא הושקעו מאמצים וכספים כה רבים, כדי להגיע לתוצאה שהדבר הטוב ביותר שניתן לומר עליה הוא שהיא בלתי מדוייקת. עם ישראל הוא אמנם עם של בערך, גיב אור טייק, גרוסו מודו, אבל איך ניתן להסביר את הפופולאריות של "מדע" הכלכלה, במדינות מתוקנות שעושות שעונים שלא מפגרים בזמן לאנשים הם שהם לא מפגרים בשכל?

קחו למשל את חוק התפוקה השולית הפוחתת בגירסה הכי פרימיטיבית שלו. קחו אדם מסויים ותנו לעבוד תהיה לו תפוקה X, תוסיפו לו אדם בחדר שיעשה את אותה עבודה והתוצאה תהיה X2, תוסיפו אדם שלישי, נהיה צפוף, קשה לעבוד וכבר לא תקבלו X3. התוצאה של התרגיל הזה היא שמעל כמות מסויימת של תוספת כוח אדם, לא גדלה התפוקה ביחס להשקעה, בהתחשב בנתוני הסביבה.

הבעיה לא שם.
הבעיה היא בהנחה הדפוקה שכל אדם מייצר – X, זה כמובן בולשיט. אני התעוררתי עייף בבוקר, עובדת אחרת בהריון, ולאחת נוספת אין בעיות וזה מטריד אותה, אין לא היתה ולא תהיה לנו אותה תפוקה. למען הבעיה הזו הוקם ענף שלם בפסיכולוגיה ובמנהל העסקים שנקרא, פסיכולוגיה ארגונית. שבו פעם בשיעור כלכלה, שבו אחר-כך כך בשיעור של פסיכולוגיה ארגונית ותזמינו תור לפסיכיאטר לטיפול בפיצול האישיות שתקבלו.

אבל מה התשובה שהכלכלנים יתנו לכם, לפיצול האישיות המובנה הזה? "זוהי הנחת עבודה", "זה שולי במספרים גדולים", "אם ואם ואם, בסביבת ידא ידא...", ובקיצור בערך, גרוסו מודו, תשובה שכל קבלן אומר לכם כשאתם שואלים כמה זה יעלה לכם בשורה התחתונה.

כלכלנים תמיד לוקחים בחשבון התנהגות סבירה, צפיה סבירה, תוצאה סבירה. כלכלנים מניחים שהאנושות מתנהגת באופן סביר, נו באמת, אם יש משהו בלתי סביר זה הרי ההתנהגות האנושית. אם האנושות היתה מתנהגת באופן סביר, היא לא היתה צריכה מערכות חוקים שמטפלות ברצח, באונס, באלימות. אנשים סבירים לא שולחים מאות אלפי חיילים למות על גורלה של באר נפט. אנשים סבירים לא ממלאים לוטו, לא נוהגים מאה קמ"ש ליד בית ספר, לא מעשנים, לא לוקחים סמים ולא עושים סקס עם פרטנרים זרים, שלושת הדברים האחרונים הם בדיוק המאפיין הסטיריאוטיפי של ברוקרים מצליחים בוול-סרטריט, אנשים שמבלים את כל החיים שלהם בלהניח שהעולם סביר ועושים את כל מה שלא סביר, לא הגיוני ולא שכיח בעולם הזה.

לא לחינם חלק ניכר ממאמציהם של כלכלנים מוקדש להסביר איך השתבשה התחזית הכלכלית שהם הציגו, למה לא עמדו ביעדים, איך קרה שהתוכנית הכלכלית לא הצליחה. לזה יש הרבה סיבות: התנהגות בלתי צפויה ורציונאלית של הציבור, אירועים בינלאומיים בלתי צפויים, השמש חיממה, הרוחות קיררו, העגבניות הבשילו, הריצפה עקומה, הרקדן עייף ואף פעם לא תשמעו את הסיבה האמיתית: הם לא באמת יודעים לחשב.

זו לא ממש אשמתם, קשה לחשב כאוס, וזה הכלל היחיד שהעולם הזה מקיים באדיקות, הוא בלתי סביר, בלתי הגיוני ובלתי שיטתי. הם לא אשמים באי הדיוק, הם אשמים ביומרה ובשקר, בהתחזות לבעלי יכולת לנבא באמת את מה שאיש אינו יודע.

במובן הזה כלכלנים לא שונים מקוראת בקפה, שרואה בחור צעיר, עם טבעת על היד שמבקש תחזית לתשעה חודשים הקרובים ומניחה לא בלי צדק שהוא רוצה שיגידו לו שבקרוב המשפחה תתרחב ואם הוא לבוש בבגדים בלויים, היא תגיד לו שהמצב קשה אבל בסוף יהיה טוב.
ככה זה גם ניבוי כלכלי יהיה ממש רע ואח"כ יהיה טוב, תהיה צמיחה אבל מתונה, אי אפשר לצאת מזה רע, אם לא תהיה צמיחה אז הם יגידו שהיא היתה כל כך מתונה עד שלא הרגשנו ואם יהיה זינוק כלכלי, הם רק מסרו תחזית זהירה במיוחד.
הם תמיד צודקים, בעיקר כשהם טועים.
כלומר, בערך.
הכל בערך.

יש לציין את הפוסט של קיפוד בנושא ההרצאה של דניאל כהנמן, שהיווה טריגר.