עייפות החומר

שמתם לב שאחת לאיזה זמן צץ לו ירק פרי או מאכל כלשהו שהוא "הלהיט התורן" של אותה עונה/תקופה/שנה/אופנה?

כך למשל הלהיט הנוכחי (בדרך החוצה אגב) הוא הפסיפלורה, שמופיעה במנעד מאכלים ומשקאות אינסופי, החל בקוקטיילים, עובר במוס, מרנג, גלידה, מיני סלטים (שאינם סלטי פירות!) וכלה במיני מאכלים אפויים, מטוגנים, מקופצים ומקושטים.

בשלהי שנות התשעים כבש בסערה מרק הבטטה את כל מזללות תל אביב, וממסעדת המבורגרים, עובר בברים עשנים וכלה בבתי קפה שנולדו היום וימותו מחר, קם לו בתפריט מרק בטטה עם נגיעת שמנת ועלה קטן של עירית. מרק הבטטה דעך לאיטו והפך למרק דלעת, עד שנעלם מרוב התפריטים.

דוגמא אחרת ללהיט שבא אבל נשאר היא "סלט עלי הבייבי" כמעט כבר נשכח מאיתנו שבימי קפולסקי-אפרופו העליזים (נניח) כשהזמנת סלט קיבלתי עגבניות ומלפפונים, בצל ואולי נבטים (ע"ע) וגם חסה, אבל רק משנות התשעים ואילך החלו להופיע עלי הרוקט, ובשנות האלפיים הפך הסלט השטוף והמוכן (כשעלי הרוקט מצרפים אליהם את עלי הסלק שבתורם עשו סלסול לחסות) הנמכר בכל סופר.

אי שם, בשנות השמונים האיומות פרח לו טרנד הנבטים, לא רק שהם קישטו סלטים למיניהם, אלא שהם נחשבו מצויינים לדיאטה ומזינים פי אלף, ומשפחות שלמות גידלו בביתם בחשכה (לא מהבושה אלא כי חשכה מסתבר טובה לנבטים) עציצי נבטים! אופנה זו חלפה (ותודה לאל) יחד עם שאר אקססורי שנות השמונים (יש לך אדידוס-נבטים? זה בא עם סרט מצח סופג חינם?!?).

ילדים פולנים שונאים בילדותם ואוהבים בבגרותם "כבד קצוץ" אם רק ידעה האם הפולניה כי הכבד הקצוץ יהפוך להיות המנה הראשונה הנחשקת בתל אביב, אזי בוודאי היתה מכינה עוד, שכן הכבד הקצוץ שלה הכי טעים. בנקודה זו אני רוצה לציין שהכבד הקצוץ של אמא שלי הוא באמת הכי טעים.

"זיווה" - בימי נרי-נרגילה קמה לה מוטציית סמי בורקס ושמה זיווה, מאכל שמנוני שהיה כה עמוס גבינה וכולסטרול, עד שמיד קם לו בנו הצעיר "חצי זיווה" מאכל זה שנאכל בכל פה מופיע עתה רק בתפריטי מסעדות על גבול ר"ג-פ"ת שמפרסמות את מרכולתן בפליירים כגון:  "ג'חנון של אמא- 24 שעות משלוחים חינם עם ביצה+רסק+פתות+חריף+זיווה+אמבולנס לבילינסון"

"גרעינים" - אומנם גרעינים היו ויהיו הפיצוחים הלאומיים ושכבה דקה שלהם כיסתה ותכסה כל אצטדיון כדורגל שמכבד את עצמו, אבל אי שם בשנות התשעים בין קרוטונים לעלי רוקט קמה לה תקופה שלא היה סלט שהוגש בבית קפה עם כבוד עצמי שלא היו בו גרעיני חמניה או אבטיח או השד יודע מה.

"חלבה" - ממתק עבש זה הלך לעולמו אי שם בשנות השמונים ואז ביצע תחיית מתים מטרידה אי שם בסוף האלף הקודם. ממתק הנמכר בגושים מבחילים הוא הפך להיות מנת דגל אליטיסיטית בקינוחים ומשום מה מוסדות נחשבים מוצאים עצמם מגישים "פרפה חלבה", "גלידת חלבה" וכו כו' וכל המוסיף גורע.

"טחינה" - אכן היתה ותהיה חלק מאוצרות מאכלי עמך ישראל, אבל בשנים האחרונות קיבלה אפגרייד יחד עם "הסלט הערבי הקצוץ" שכמעט נפח את נשמתו כשנקבר מתחת לערמת עלי בייבי. כיום כל מפונפנות צפון תל אביב ועשירי ישראל (שהם אסליים אמיתיים!) אוכלים סלט עם טחינה.

ואפשר להמשיך עוד ועוד אבל נהייתי רעב.