קודם כל התנצלות קלה. בעתיד הקרוב (אם לא אאבד עניין) אני אכתוב כנראה די הרבה על הנושא של הצבעת קטינים. אני שוקל להפוך את זה לנושא מחקר עתידי (עוד לא יודע באיזו מסגרת) ואני לומד אותו ומקדיש לו מחשבה.
אז למה בעצם אכתוב עליו פה ולא במחקר?
כי אלו עוד שלבים ראשוניים.
כי אני רוצה לזכור רעיונות וקווי מחשבה שהיו לי.
כי זו במה זמינה.
כי חלק מתהליך החשיבה שלי כולל גם עיבוד בכתב ודיון (בתקווה שיהיה עם מי לדבר).
כי זה מעניין אותי.
לטובת המנויים לבלוג, שהנושא הזה לא מעניין אותם והם לא מעוניינים לקרוא את הפוסטים בנושא הזה, אימצתי את שיטתו של דוד - ומעתה כותרות הפוסטים בנושאי הצבעת קטינים יישאו את ראשי התיבות: זמר"א (לאמור: "זה מעניין רק אותי").
אני בכל זאת מקווה שזה לא מעניין רק אותי, אלא גם חלק מסויים מקוראי. אני יודע שהנושא מורכב ויש לאנשים תחושה שהוא "גדול עליהם", אני לא מחפש תפיסת עולם מגובשת או הצעות לשינוי דראסטי (אבל אם יש אז בשמחה) אלא לשמוע, רעיונות, מחשבות שעולות בנושאים הללו, התנגדויות, טיעוני נגד וכו' וגם אם סתם יש לכם משהו להגיד אז תגידו.
ועתה לענייננו:
האם מבחן הגיל הוא בעצם מבחן הכשירות להצביע?
בעצם מדוע נקבע מבחן של גיל?
רוב האנשים ששאלתי אותם את השאלה הזו בימים האחרונים השיבו שיש צורך לקבוע רף הצבעה שמשקף בגרות, שיקול דעת, מחשבה בוגרת ומעמיקה וכיוצא בזה תכונות, שמשקפות בעיקר את שאלת "הכשירות להצביע", כלומר רוב האנשים סבורים שגיל 18 משקף לא רק פרמטר של גיל בפני עצמו אלא גם פרמטר של כשרות לבצע את הפעולה הנדרשת.
האם זה לא ברור מאליו?
במחשבה ראשונה כל מבחני הגיל המוכרים לנו משקפים שאלה של כשרות.
גיל הכניסה לגן חובה הוא גיל 5, גיל 16 לרשיון על טוסטוס, גיל 17 לרשיון על רכב נקבעו כנראה משום שחשבו שבגילאים האלו ישנו שילוב של יכולות הנהיגה עם האחריות המינימלית הנדרשת.
אבל בחינה יותר מעמיקה תלמד אותנו שיש שוני בין הדוגמאות הללו. מבחן הסף לכניסה לגן חובה הינו (למיטב ידיעתי) מבחן גיל בלבד. כאן הגיל משקף הנחת כשרות (במובן של בגרות מנטלית ונפשית).
לעומת זאת גיל 17 לקבלת רשיון נהגיה - משקף תנאי מסייע למבחן הכשרות - שכן קבלת הרשיון עצמו מותנת בעמידה בהצלחה במבחני כשרות. נכון שמבחן הנהיגה עצמו אינו בוחן בצורה מעמיקה שאלות של כושר מנטלי, בגרות נפשית, אחריות אבל הוא בודק אותן בעקיפין על ידי ביצועי הנהיגה.
דוגמה אחרת: חברות ביטוח מבחינות בין צעירים מתחת לגיל 24 לצעירים עד גיל 30 ומעליו. האבחנה נעשת לא על סמך הכשרות לנהוג (שכן זו נבחנת בעצם מתן הרשיון וחברות הביטוח בכל זאת מעניקות ביטוח גם לקבוצות הסיכון) אלא על פי רמת הסיכון הנשקפת מסוג האוכלוסיה. זהו מבחן גיל שבא לקבוע לא כשרות אלא להגדיר קבוצות סיכון או במילים אחרות לקבוע "מגזרים".
היום חברות ביטוח מסויימות למשל מוזילות ביטוח לנשים לעומת גברים, זו המחשה למגזריות שבאבחנה של חברות הביטוח שאינה קשורה דווקא לכשרות.
אפשר למנות לפחות שלושה סוגים של מבחני גיל:
אבחנה מגזרית (צעירים-מבוגרים; ילדים-נערים וכו').
תנאי מסייע לתנאי הסף (רשיון נהיגה בגיל 17 - המותנה בטסט)
מבחן כשירות מכליל (גיל כניסה לגן חובה).
בתגובות לפוסט הקודם היו למשל שציינו כי מבחן גיל ההצבעה הוא מבחן שרירותי שנקבע מטעמי נוחות - הטענה הזו דומה למבחן "האבחנה המגזרית" יותר מאשר "למבחן כשירות מכליל".
רעיון אחר דיבר על כך שההצבעה הראשונה של בני 18 היא בדרך כלל כאשר הם כבר בשירות צבאי אשר מוסיף ליכולת שלהם להבין מהי "מדינה" - אבחנה זו דומה ל- תנאי מסייע לתנאי הסף" - שכן הדגש אינו על הגיל (שהינו גם גיל גיוס) אלא על ההשתלבות בחברה שהיא תנאי הסף האמיתי.
מדוע באינסטינקט אנחנו חושבים שמבחן גיל הוא גם מבחן כשרות?
אולי משום שכולנו יודעים שגיל 18 נקבע בחוק לגיל הבגרות ומי שמצוי מתחתיו הינו קטין. התפיסה הנפוצה משייכת קטינות להעדר כשרות לבצע פעולות משפטיות ובגרות (מעל גיל 18) לכשרות לבצע פעולות משפטיות. מכאן שמבחן הגיל - גיל 18 - הוא מבחן "הכשרות המשפטית". מי שמצוי מתחת לרף הגיל הזה אינו כשיר ומי שמצוי מעליו כן כשיר.
אלא שחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע:
"כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק-דין של בית-משפט".
החוק אינו קובע כי פעולה משפטית של קטין אינה כשירה אלא הוא מתנה אותה בהסכמת נציגו.
מכאן שגם חוק הכשרות המשפטית אינו רואה במבחן הגיל מבחן לכשרות המשפטית לבצע פעולות (מבחן כשרות מכליל), נהפוך הוא, הוא קובע כי כל אדם כשיר לבצע פעולות משפטיות. כשרותן של הפעולות המשפטיות שמבצע קטין מותנת באישור נציגו, זהו מבחן חיצוני למבחן הגיל, זהו למעשה תנאי מסייע לתנאי הסף ולא מבחן כשרות מכליל.
ומבחן הגיל בנוגע לכשירות להצבעה מהו?
מאחר ואין כל תנאי נלווה לתנאי הגיל הרי זהו אינו תנאי מסייע, מאחר והמבחן עצמו אינו רק מסווג את הקבוצה אלא קובע כשירות זהו אינו מבחן מגזרי, על כן ניתן לראות בו "מבחן כשירות מכליל".
האם זה ראוי כי יקבע בעניין הצבעה מבחן כשירות מכליל?
שאלה מורכבת, בעיקר משום שיש לה השלכות משמעותיות והנה כמה דוגמאות שעליהן חשבתי:
- בגילאים מתקדמים מבחני כשרות מכלילים הנם חסרי בסיס - בשונה מגילאים צעירים שקיימת קורלציה בין הגיל להתקדמות המנטלית נפשית - שונה הדבר בגילאים מבוגרים, לכן התנאי הזה אינו מתאים והוא בגדר מבחן שרירותי ממש (בשונה ממבחן שקובע קריטריון ראוי אבל גס).
- התוצאה של מבחני הכשרות המכלילים היא בעייתית לשני הכיוונים - היא מונעת מצעירים בוגרים מנטלית ונפשית להצביע ומצד שני מכלילה צעירים בלתי בוגרים בפנקס הבוחרים. מצד שני, בגלל שהמבחן היחידי הוא מבחן גיל, נכללים בפנקס הבוחרים בגירים שאינם כשירים.
- מבחן הכשרות הזה מנוגד לתפיסה המצויה בחוק הכשרות המשפטית - אם ככלל קטין כשיר לבצע פעולה משפטית מדוע אינו כשר להצביע כאשר הצבעה היא סוג של פעולה משפטית? (גאמור יש גם סתירה בסוג המבחן המוחל על שני סוגי הכשרות).
האם קיימות אפשרויות אחרות?
אופציות למחשבה:
- מבחן כשרות מהותי - שאינו מבוסס על גיל אלא על פרמטרים "מקצועיים" - החשש, מבחן כזה ישמש כלי לסינון הבוחרים ויפגע בעקרון חופש הבחירות. מבחן כזה צריך להיות מוטל על כלל הציבור ומכאן נגזרות שלל בעיות נוספות.
- הפיכת מבחן הגיל למבחן של חזקת כשרות להצביע- כל מי שמעל גיל 18 מוחזק ככשיר עד שיוכח אחרת, כל מי שמתחת לגיל 18 מוחזק כחסר כשרות להצביע עד שיוכח אחרת - כאן הגיל הופך לתנאי מסייע.
- ביטול מבחן הגיל - ושינוי ההשקפה על הצבעת קטינים כמגזר ששיקוליו שונים מהציבור הכללי.
רעיונות לפעם הבאה: הסקר הקטן במשפחה הסקר הגדול של הממ"מ.
(ומי שהגיע עד לכאן, כל הכבוד).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
