עייפות החומר

אני? אני... זה אני, אתה יודע, אני, אני לא כמו כולם, אני למשל, איך שאני התגייסתי לגבעתי, ידעתי שאני? אין! אין מצב שאני, שאני אהיה כמו כולם, אני הולך רק לסיירת ובאמת אני, בשיניים אני התקבלתי, אני עשיתי בלאגנים ואני התקבלתי ואני כמו שאתה רואה אותי, אני נהייתי לוחם בסיירת, ושהתחררתי אני, אני ישר ידעתי, שאני? אני לא אסע לכל ההודו והמקדשים, אני לא אסע לדרום אמריקה להיות עוד איזה מוצ'ילרו, אני נסעתי לאוסטרליה, כי אני, אני לא יכול להיות כמו כולם, אני אכניס את כולם לכיס הקטן של הקנגרו, זה מה שאני, וכשחזרתי, אז שאלתי את עצמי מה אני רוצה להיות, מה הכיוון שאני רוצה לתת לחיים שלי, בהתחלה הלכתי ללמוד מדע המדינה ופילוסופיה אבל מהר מאוד הבנתי שלרבוץ על הדשא בגילמן זה לא אני, אני צריך לעשות משהו עם עצמי, אני צריך להחליט לאיפה האני שלי רוצה לקחת אותי, אני לא אתברבר על מה נכון לחברה ולאנושות, אלא מה נכון לי, אז השלמתי את התואר כי אני לא מוותר לעצמי, אבל אני הרגשתי שאני צריך שינוי כיוון כדי למצוא את עצמי, את מי שאני, ומכיוון שאני יש לי ידיים טובות ואני חושב שאני מאוד מבין באסתטיקה, איך אומרים אני עם עין טובה, אז אני הלכתי ללמוד עיצוב המוצר בשנקר, כי אני אם ללמוד אז הכי טוב, אבל גם שם הרגשתי שאני, אני, אני לא ממש מתחבר לעצמי, שאני צריך משהו אחר, כי אני, אני צריך להרגיש שלם עם מי שאני, ואני, אני הייתי במשבר, אני הייתי עמוק במשבר, אני הייתי גמור, אני לא יודע מה עבר עלי, אני לא רציתי לצאת מהבית, אני הייתי בדיכאון טוטאלי, ואז אמרתי לעצמי, אני? שלחמתי בסיירת? אני אתן לחיים שלי להתבזבז? הרי אני, אני תמיד הייתי שונה ואני תמיד לא וויתרתי ולא התפשרתי אז אני אוותר? אני לקחתי את עצמי בידיים ואני יצאתי מהמיטה ואני התחלתי לחפש עבודה ואני כמו גדול, אני גם מצאתי עבודה בסוכנות נסיעות גדולה, שאני לא אגיד את השם שלה, כי למרות הכל, אני לא רוצה לשרוף גשרים ואני לא יורק לבאר שממנה אני שתיתי, בכל מקרה אני, אני מאוד פרחתי, מכירות, דילים, מהר מאוד אני התקדמתי, כי ישר הם קלטו מי אני, שאם אני אתן רק 10% ממי שאני, כולם, כולל אני, ירוויחו, אז מה אני אגיד, אני הייתי מרופד, שידרגו אותי, אני חייב לומר, עשו לי את החיים מאוד מתוקים, אני בחור בן 27, בלי נסיון בלי תארים בניהול, אני קיבלתי לידיים מחלקה שלמה, זה אגו מטורף, זה הידיעה שזה אני ורק אני, רק בגלל מי שאני קיבלתי את הניהול, שלושה עובדים, עבודה בטירוף, והכל עלי, הכל אני, ואני הגעתי להשגים יפים, אני הייתי אומר אפילו מאוד יפים אני חושב, אבל המצב הכלכלי נהיה רע ואני מה לעשות, אני לא שולט בזה, ואני הרגשתי, אני הרגשתי בחושים, שאני הולך לאכול אותה ובגדול, ובאמת אני מצאתי את עצמי, בסיטואציה לא נעימה של פיטורים, אני הרגשתי שהם לא רוצים לפטר אותי אבל אני יודע שלא היתה ברירה, אני נהייתי מובטל, אני! אני! אני, וכל פועלי היצור, אני וכל האמהות החד הוריות וזו תחושה בזבל, שאני כמו כל בית ישראל מובטל וחותם בלשכה, אבל אני חושב שגם שם די מהר הם קלטו שאני לא כמו כולם, כי הם אמרו שאני מתאים להסבה מקצועית, שאני אלך ללמוד היי-טק ואני? סבבה לי, אמרתי לעצמי שבאמת אני אולי צריך את זה, שזה הצ'אנס שאני צריך לתת לעצמי, ולא שבאמת אני, בא לי על היי-טק, אני לא מאמין בכל הבועות האלה , אני איש של להרגיש בידיים, אבל מה אני אחתום בלשכה? אני אהיה כמו כל המובטלים החפשי"ם? אני? זין! אני?!? אני בחיים לא יהיה מובטל רגיל, כי אני, אני, אני בחיים לא אהיה כמו כולם! ואם אני, אדם כמוני, אם אני צריך להיות מובטל? אז רק מובטל היי-טק.
אחרי הכל זה כמו הסיירת של המובטלים.

בואנה אח שלי, איזה תור יש פה, הא?