עייפות החומר

לא כתבתי פה הרבה זמן, אז הנה כמה עידכונים:

שינויים

1. לאחר 7 שנים, מבלי שזה יראה לי אפשרי או מעשי, לאחר שהרגשתי תקוע במעגל קסמים אבל בלי קסמים, עזבתי את העבודה.

2.  התחלתי עבודה חדשה, בינתיים מוזר וקשה, עובדים יותר קשה ממה שהתרגלתי, מעמדי נחות יותר ממעמדי בעבודה הקודמת, המשכורת טובה יותר על הנייר אבל למעשה (אם מורידים ביטוח מנהלים שאני לוקח על עצמי) היא אותו דבר, אבל אני בקומה יותר גבוהה (זה טוב? לא יודע, מפחיד קצת) ואני יודע בדיוק את שעות האימונים במכתש בגבעתיים.

נדמה לי שבשניה האחורנה הצלתי את הכושר שלי לעבוד במקצוע הזה ומסתבר שאני בכל זאת יכול לעבוד ולא לבהות במחשב כל היום.

3. לאחר השגת מטרות 1-2 ועוד כמה שלא נדבר עליהן פה, ירדתי לפגישה אחת לשבועיים עם הפסיכולוג (אני צריך לשלם לו תוספת על הצלחה במילוי תפקידו?).

4. המטרה הבאה - לשכור דירה חדשה.

היום

קפה נוח היה סגור, אז טיילתי דרך גן מאיר לקפה-קפה ועם סיומו של "עפיפונים" של רומן גארי ותחילתם של מדורי הטלוויזיה-רכילות של דנקנר-גינת, אכלתי ארוחת בוקר (החזרתי את החביתה, כי לא עשו מה שרציתי - אולי בכל זאת לשלם לפסיכולוג אקסטרה?) איש אחד ניסה למכור לי חמסות - את הכסף הוא תורם לילדים עם סרטן ראש ותסמונת דאון, אני מסרב, הוא מתרים עוד כמה אנשים ויוצא, המארחת נפרדת ממנו לשלום ואני מרגיש רע שאני לא עושה מספיק למען הזולת, שאני לא נותן כסף לקבצנים ומתרימים, שאני חשדן וקמצן... אני מחליט להעמיד 100 ש"ח לחודש למטרות צדקה. נראה כמה זמן זה יחזיק.

אני משאיר 20% טיפ לוקח את הקפה טו-גו, טיילתי חזרה דרך רחובות תל אביב מזמזם...

עצבים

בכניסה לבניין ( של החתולה שעליה אני שומר) הקוד הסודי לדלת לא עבד והשומר לא היה במקומו. אחרי חמש דקות של עצבים, צלצולים נואשים, חבטות בדלת, רקיעות ברגל וקללות נמרצות, הקשתי את הקוד משכתי את הדלת בחוזקה ובקול זמזום חלוש (ראיתם את הרמז בפרק הקודם?!?) היא נפתחה.

נקמה והפתעה

חיפשתי את  השומר כדי להוציא את העצבים, אך הוא לא היה, עליתי לדירה ומצאתי אותו מחוץ למעלית (שיט דווקא השומר הנחמד), עוד לפני שהספקתי לכעוס התברר שהמעלית השניה תקועה עם אנשים בתוכה בחצי הקומה.

לקח 1 - לפעמים יש סיבה טובה למה השומר לא נמצא.

לקח 2 - אפשר לחבר את הזמזמם בכניסה למכשיר הנייד/ מכשיר הקשר.

הפתעה בלי נקמה

איש אחד (רם ונישא) שאחראי ישיר לכך שלא קבלתי תפקיד מסויים, גר בבניין של החתולה, כבר הרבה זמן אני שואל את עצמי מה הוא יגיד כשנתקל אחד בשני ומה אני אגיד לו. והנה המעלית היתה תקועה, הוא ירד עם אורחים מהקומה השלישית וראה אותי.

אמרתי לו שלום.

הוא ראה אוויר.

זונה.

ובינתיים במעלית...

האנשים תקועים, השומר לא מצליח לשחרר את המעלית, הנוסעים במעלית הזמינו טכנאי, יקח לו 40 דקות כי הוא בא מראשון לציון, האשה במעלית לא מרגישה טוב.

אני מחליט לעזור (אולי בכל זאת אני בנאדם לא רע?) לוקח פיקוד, מדבר עם אב הבית בווקי-טוקי של השומר, מנסה להבין למה אין להם מפתח לדלת ההזזה של המעלית (זה מפתח אום פשוט) מסתבר שחברת המעליות לא מוכנה לתת להם.

אב הבית מסביר לי מה צריך לעשות, כי השומר המתודרך לא הצליח.

אני עולה איתו לגג ומפקח על הפעולות, מתברר שהוא לא כיבה נכון את המעליות וניסה להוריד את המעלית הלא נכונה, אנחנו מורידים את המעלית קומה אחת. אני יורד לקומה 1 ומסתבר שפיספסנו 20 סנטימטר. הדלת לא נפתחת.

אני רץ חזרה לגג,בינתיים האנשים במעלית הזמינו את מכבי האש.

אני עולה חזרה, על הכבל יש סימון אדום שמסמן היכן נעצרת כל קומה, אבל הסימון לא מתאים למציאות, הורדנו עוד קומה והמעלית חסרה סנטימטרים בודדים ואינה נפתחת.

בינתיים הגיעו הטכנאי ומכבי האש ביחד (לטכנאי לקח כמעט שעה לכבאי האש לקח רבע שעה) אבל הם תקועים בדלת החיצונית. השומר רץ לפתוח. השלישיה הנכבדת ניגשת למעלית. הטכנאי שולף צרור מפתחות, ועם מפתח האום פותח את הדלת האנשים יוצאים. כמעט שעה במעלית וכל שנדרש זה פעולה פשוטה.

איזה טמטום! מרשים לעובדי הבניין (ומתדרכים אותם ותולים שלטי הדרכה!!!) לכבות ולהדליק את מפסקי המעליות, להוריד מעליות ידנית, אבל לסובב מפתח שפותח את הדלת, זה לא. חלם.

חוצפה ישראלית

האנשים יוצאים תשושים והלומים מהמעלית, אבל לטכנאי המעליות יש תלונות: למה קראתם למכבי אש? למה הלחץ? גם אם תהיו במעלית שבוע יהיה לכם אוויר! צריך רק להרגע.

אני מרחיק אותו מהם ומזכיר לו שאת התלונות לא צריכים להפנות אליהם, מאחור אני שומע אותו מתאר איך בגלל מכבי האש מעליות התנתקו ונפלו (כן זה מה שאנשים שהיו תקועים במעלית רוצים לשמוע) אני רץ הביתה ומביא להם כוסות מים, כשאני חוזר הטכנאי שוב נטפל אליהם:

"לא היה קורה לכם כלום במעלית, צריך לדעת שמעלית עשויה להתקע, יותר בטוח לנהוג במכונית, 40 דקות זה זמן סביר, לא צריך לקרוא למכבי אש, שום דבר לא יכול לקרות".

פה כבר התעצבנתי:

"המון יכול לקרות תפסיק לקשקש"

"כמו מה?"

"כמו שאנשים יבהלו, יחטפו התקפי לב, יכנסו לחרדה..."

"הם צריכים להרגע..."

"לא. מה שהם צריכים זה שאתם תעשו את העבודה שלכם ולא תגיע אחרי שעה"

"40 דקות זה סביר!"

"למה זה צריך לקחת 40 דקות?"

"כי אני בדרכים לוקח זמן להגיע מראשון לציון..."

"זה שחברת המעליות שלך לא מוצאת לנכון שיהיה לה טכנאי אחד לרפואה באיזור נידח כמו תל אביב אומרת משהו"

"זה לא בסדר בשבילך ראשון?"

(פה כבר התערבה התקועה מהמעלית): "לא זה לא בסדר!"

(ואני:) "טכנאי אחד על איזור כל כך גדול? ואם היתה עוד מעלית תקועה?"

(הטכנאי): "גם אם הייתי בתל אביב היה לוקח לי 40 דקות, תדע לך שבחברות אחרות...

"ממש לא מעניין אותי חברות אחרות, מעניין אותי הטיפול שלכם במעלית הזו, וזה ממש לא נשמע לי סביר"

אגב, טוב שהמעלית נתקעה בקומה 2 ולא בקומות המרתף, שם אין קליטה בנייד וחברת המעליות הרי לא חושבת שאולי כדאי לשים טלפון ישיר לחברה, הרי בשביל זה יש שומר, שקיבל תדרוך אבל לא מפתח, שילך לנסות לתקן את המעלית אבל לא יפתח את הדלת לטכנאי... בקיצור טמטום וכשל.

סיכום

אין.

שלום שלום.