עייפות החומר

קארי
אצל קארי הכל גדול, הכל נוצץ, הכל לכאורה עצום ורב ובעצם מה? הגברים שלה גדולים, איידן היה גדל גוף, רחב לב אבל עם ארומה של החוואי שבא לעיר הגדולה, ברגר היה סופר מצליח שכתב רומן וכל מה שהצליח לשלוף לסיום זו פתקית קטנה ועלובה, פטרובסקי היה קטן מימדים אבל אמן ענק, מאהב דגול ובסוף חרא לא קטן, אבל מכל הגברים, המיתולוגי מכולם היה מר ביג, גדול מהחיים, שלם העולה על סכום חלקיו והלוא זה המאפיין המרכזי של קארי לא? ג-ד-ו-ל!

ומיהו באמת בסופו של דבר מר ביג? ג'ון, כולה ג'ון, ג'ון מניו-יורק, ג'ון שרץ במדרגות להרביץ למי שהרביץ לאישה שלו, ג'ון שצוחק כמו אדיוט, נכון אדיוט מיליונר שישן ב"ארבע העונות" ובכל זאת, לפטרובסקי לא היו פותחים את המלון לפני אחת בלילה?

קארי התחילה עם רוסי בינל' ומסיימת עם ג'ון הפרובנציאלי מניו-יורק (שצריך למכור קודם את הבית בנאפה, הללללו?!? פטרובסקי פשוט היה קונה עוד בית?!?),אבל זו אלגוריה שמלמדת מיהי קארי באמת.

קארי נסעה לכאורה לפריז כדי להתנתק מהגורל הצפוי של ניו-יורקית רווקה מתוסכלת ומתבגרת שמגדירה את עצמה ביחס לחברותיה הפרובנציאליות, היא נסעה לתת דרור לשיק, לזוהר, לעושר ולאושר ומה קרה בסוף? קארי מצאה את עצמה עם ערכים של העולם הישן.

פתאום היא זו שרוצה אהבה שמכילה את הכל, גבר שיסחוף אותה, שהיא תהיה כל עולמה ועבורו, ורק עבורו, היא מוכנה להיות כל עולמו.

קארי חזרה מפריז, ביג חזר מנאפה ושניהם עברו להתגורר, לפחות פיזית בניו-יורק, הבחורה השיקית, עם תיק של גוצ'י ושמלה של דיור, הקישה (בעדינות) בעקבי נעלי המנולו שלה ואמרה: "There is no place like home!” והופ! מצאה את עצמה מבחינה רגשית בקנזס, כי בקנזס היא משהו ביג, גם אם לביג קוראים ג'ון (ואגב לזה של סמנתה קוראים סמית, ג'ון – סמית, חה).

שרלוט
כמי שנעה בעולם "מורכב" המשורטט בגבולות האפר-איסט-סייד יצא לה לשיקסע השחרחרה ככה בטעות להיות נורא קוסמופוליטית שלא לומר רב תרבותית.
כל תכלית קיומה של שרלוט, היא לא להיות שרלילה. שרלוט מתכוננת ומתוכנתת להתחתן ולהוליד ילדים ולהיות אשת חברה מהוגנת בלב ליבו של הקונצנזוס העשיר של ניו-יורק. שרלוט אמורה היתה להיות הסמן הימני של ערכי המשפחה והמוסר האמריקאים. היא מחפשת אהבה שתוביל אותה לטבעת (אבל תסתפק רק בטבעת), היא מחפשת סקס אבל רק אם הוא מוביל להריון (ובהחלט תסתפק רק בהריון).

לכאורה ורק לכאורה שרלוט הגשימה את הכל, בעל, תינוקת בדרך, טבעת, כלבה, גורים, כסף, בגדים עושר ואושר (לאו דווקא בסדר הזה), רק שמתברר שהכל הפוך אצל שרלוט. היא את הבעל המקסים העשיר הנאה השרמנטי  כבר מצאה. אח"כ התגרשה ממנו כי היה אימפוטנט מהמוכן ושרלוט לא רוצה מהמוכן היא צריכה לסרס את הגבר בעצמה, גם אם תצטרך להתפשר בדרך על קרח, שעיר ויהודי. מי בכלל זוכר שהבעל הנוכחי היה פעם עו"ד בולדוג שכיסח את משפחתה של בעלה הקודם, עכשיו כל מה שנשאר ממנו הוא כלבלב פודל יבבני.

מילא בעל יהודי, אבל בת סינית? ויש לשים לב לפרט הזה, לא מדובר בילדה בת כפריים בורים שתראה אמריקאית ולאחר האימוץ תוכל שרלוט לטעון שאת הגנים הרעים היא קיבלה מאביה (הקרח, היהודי והיבבן) מדובר במלוכסנת עיניים שלנצח תעורר את התמיהות והלחישות בין חוג מכריה של שרלוט. האם אין לו כוח גברא? האם הזרע שלו לא מספיק ספורטיבי או שמא (חיוך רב משמעות, קריצה) זו היא!

לא לחינם, הדבר המיוחס היחידי בחייה של שרלוט היא כלבה שאומצה ברחוב.  נכון שהכלבה מיוחסת וזכתה בפרסים, מצד שני חבורת כלבי רחוב דפקו אותה (טוב גם לאליזבת טיילור המקורית לא היה חסר). כפני הכלב כך גם פני אדוניו, גם הנסיכה מהשדרה החמישית עושה המפטי-דמטי עם עו"ד יהודי קירח ומזיע, רק שבניגוד לכלבה שרלוט לא תכנס להריון, גורלה הוא להיות תמיד הנסיכה עם העדשה, זאת שתמיד תעמיד פנים שהמזרון נורא נוח, שרצתה חתונה עם מליונר חתיך וסקוטי ונשארה בסוף עם מתכנן חתונות שיקי אך הומו ועם בעל חסר שיק אבל סטרייט.

וככה פתאום מתברר שעם היהודי, הסינית, הכלבה וההומו, שרלוט שנועדה להגשים את חלום המשפחה האמריקאית, יצרה בלי משים, משפחה אלטרנטיבית למופת.