מירנדה
מירנדה תמיד שיחקה את עצמה קשוחה, לכולם היה ברור שליבה לב זהב הוא, ונשמתה טובה ועדינה וברור היה שהיא בסופו של דבר תעשה את הדבר הנכון, גם אם תקטר בדרך.
כל קיומה של מירנדה מבוסס על אנטיגוניזים לנשיות-האמהית-הרגשנית. מירנדה היא אישה רגישה מהזן הקשוח, יש לה רגשות אבל הם שלה והיא לא מרגישה צורך לנופף בהם.
דמויות האם בחייה של מירנדה ריחפו כמו רוחות, מהאם רבת הצפיות בטלפון, דרך מגדה העוזרת/אמא, שנוזפת, מסדרת, מחמיצה פנים ובעיקר אוהבת, דרך כל האמהות הצעירות שמסביבה, עד שהרוחות הפכו לחיים ומירנדה הפכה לאם, רק כדי לגלות עוד דמות אמהית בחייה, אמא של סטיב.
עם כל האמהות בסדרה יש למירנדה יחסי אהבה שנאה, הן מסתייגות ממנה ורואות בה ממשיכת דרכן, היא מסתייגת מהן ומגלה את עצמה בהן שוב ושוב. כן גם היא אמא, כן גם היא רגשנית, כן גם היא ביקורתית, כן גם היא שיפוטית ובעצם תמיד היתה ובכל זאת אף ילדה של אמא לא ממש רוצה להיות כמוה, גם מירנדה רוצה להיות טובה יותר, טועה פחות. אלא שככל שהזמן הולך ועובר היא נהיית דומה יותר ויותר, לאמה, למגדה וכן גם לאימו של סטיב, רק שהתהליך הוא הפוך, הן אוהבות מלידה שנהיו מרירות היא מרירה שנהייתה לאוהבת, הן מהעולם הישן וזו מהעולם החדש אבל אין חדש תחת השמש הישנה.
בעצם תמיד היה ברור לנו שמירנדה תעשה את המעשה הנכון, שהיא תרחץ את אימו של סטיב, אם צריך, זה לא עצם האקט כמו החמלה שבה היא נוהגת, שהופכים את הרגע למרגש. זה טקס החניכה האמיתי של מירנדה לחבר האמהות שמסביבה, לעולם שבו הבת הופכת לאם ומטפלת באמא הסימלית.
כשמגדה אומרת למירנדה: "זו אהבה!" היא אולי מכוונת לאהבתה לסטיב אבל מנשקת אותה כמו אמא גאה ומירנדה, מיישמת במהירות את כללי המועדון החדש: "בואי לא נספר לסטיב, זה יעציב אותו", היא אומרת. כי אחרי הכל גם האשה הקשוחה והחדשה יודעת: אמהות זה עסק לנשים.
גם אם זו לא אמא שלך.
סמנתה
סמנתה היא אבירת הסקס החופשי, חופשי מתסביכים, חופשי מהתאהבויות, חופשי מאהבות. סקס כי סקס זה כיף, כי סקס זה טוב, כי סקס זה סקס ורק סקס ושום דבר מלבד סקס.
במאחורה של המוח תמיד ניקרה השאלה, האם סמנתה באמת שרלילת סקס אמיתית, כזו שמזדיינת בשביל הכיף בלי שום התקשרויות ומחויבויות או שהיא משחקת אותה, ובהנחה שהיא נזירה לאהבה, האם היא נזירה מבחירה בשל אהבת אלוהי האורגזמה או נזירה שבחרו בשבילה.
בפעם האחרונה שהתאהבה סמנתה זה היה בריצ'רד שמלבד כלי מושלם היה לו את התכונה המושכת ביותר בעיני סמנתה: הוא יכול לבחור כל אחת והוא בחר רק בה. אז זהו שלא, הוא לא בחר רק בה ועל רקע העדר המונוגמיות גם נגמרת האהבה. מוזר. אחרי הכל סקס אמור להיות רק סקס, לא?
אין ספק שסמית הוא הגבר המושלם, הוא חתיך ואוהב ומצוי היטב במלכות האורגזמה, הוא לא מוותר ולא מתייאש גם מול כל המכשולים שמציבה לו הסמנתה, הוא לא נופל לשום מלכודות הוא פשוט קופץ לתוכן ולא נפגע, ומעל לכל גם הוא יכול לבחור כל אחת (ואני מעיד, כל אחד!) על כן זה לא פלא שבסופו של דבר סמנתה מתאהבת בו.
כשסמית המתוק טס חצי עולם כדי להגיד לה שהוא אוהב אותה, היא לא אומרת לו בחזרה גם אני אוהבת אותך, היא אומרת: "מכל הגברים בחיי אתה הכי נגעת בי", כמה יפה. יפה לדעת שסמנתה מסוגלת.
אבל בין השורות פתאום מתברר שהיו עוד גברים שנגעו בסמנתה רגשית, פתאום מתברר שזה לא רק סקס טהור, יש כאן גם רגשות. לא בנזירת אהבות בשל אהבת הסקס, מדובר, אלא בנזירת אהבות מגזרת שבורי הלב.
פעם היו נוהגים לומר שבחורה שעושה את "זה" בפעם הראשונה נותנת את הפרח שלה וגם כאן, כשהפרחים לבלבו באה האהבה, ובדיוק כפי שאהבה לריצ'רד הביאה עימה דרישה למונוגמיות, ככה המונגמיות עם סמית הביאה לפניה לטקס טהרה בו סמנתה חזרה להיות מעין בתולה בטרם תתמסר,באמת, לסמית.
וכך בסצנת הסיום, כוהנת הסקס הגדולה שלימדה אותנו שסקס טוב הוא סקס שעושים אותו עם מישהו טוב, מתקנת את דרכיה ומלמדת אותנו, שסקס טוב עושים עם מי שאוהבים.
ואידך זיל, גמרה.
ועוד איך גמרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
