עייפות החומר

אני מאוד אוהב את קרן פלס (קניתי את הדיסק ואני מאוד אוהב אותו) אני חושב שהיא יוצרת מוכשרת והקו המוזיקלי שלה מעניין ובעיקר היה חסר במוזיקה המקומית.

אז נכון עם מירי מסיקה (שבכלל בקו קצת אחר יותר דיוה-אורינטלי ובלי הומור) ואיה כורם (שבאותו הקו כמו פלס רק יותר פופי ופחות מוצלח לטעמי) יש קצת הצפה פתאום של זמרות מיין סטרים עם נגיעת הומור וקולות חמים.

אז על אף שכל הירידות נראות לי תמוהות ועל אף שבפרובינציה האמריקאית זמרות כמו  נורה ג'ונס וריק לי ג'ונס עשו קריירה יפה מחומרים דומים לאלו של פלס ואיש לא התלונן.

ובכלל כל הרטינות על העדר עומק במוזיקה של בנות רימון מעצבנות, כי בעיני צריך לראות את העומק במוזיקה לא רק בשאלה האם כל תקליט הוא באך, מוצארט או במקבילה הישראלית ארגוב-גרוניך-כספי-רכטר, אלא גם בשאלה האם התרבות המקומית מציעה מגוון של סגנונות ומיינסטרים הוא אומנות בפני עצמה שצריך לדעת לבצע טוב והיא מבוצעת טוב על ידי בנות רימון.

ואחרי שאמרתי את כל זה, תכירו את דריה פלג, אותי זה קורע מצחוק.