כינוי:
מרקופריד בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2004
יותר צהוב מבלונד או כתבה למגירה שיצאה מהארון
מעריב, עיתון שמעסיק אנשים אינטלגנטים וזו כרגע המחמאה היחידה שאני יכול לתת לו, פירסם באתר האינטרנט שלו, בערוץ תרבות, ואולי גם בעיתון המודפס (אין לי מושג) כתבה שכותרתה:
"רונה קינן היא הלסבית הכי לא שרית חדד".
זו כותרת מגעילה פעמיים.
פעם אחת, בגלל הרמיזה המכוערת שיש בה (מכעורת בגלל האאוטינג הנרמז לא בגלל הנטיה).
פעם שניה, כי כל מי שמנסה להתמודד איתה מייד הופך להיות שותף לאאוטינג המשוער הזה, וככל שאתה נדרש לו יותר, כשאתה מסביר את הרמיזה אז אתה רק מגביר את העיסוק בנטיתו המינית המשוערת של האובייקט ואתה חושף את השמועות הללו לקהל גדול יותר ומגביר את הנזק.
אבל זה בלוג צנוע ומעריב הוא עיתון רב תפוצה, אז נדמה לי שאפשר (עם ההדגשה הבאה: על שרית חדד יש שמועות שהיא לסבית, היא אמרה שהיא לא, אני לא יודע אם זה נכון או לא ובפעם היחידה שהייתי במינרווה היא לא היתה שם אבל דני רופ כן! אז אולי דני רופ לסבית).
הכתבה עצמה עוסקת ברונה קינן, שהצהירה עם הוצאת האלבום החדש שלה שהיא לסבית.
רונה קינן היא יוצרת, שכותבת ומלחינה את שיריה, קולה ענוג ורגיש וכלשונה של הכתבת על אלבומה:
"אפשר למצוא בו קצת מטורי איימוס, קצת מג'וני מיטשל ואולי קצת ממוריסי, אך קינן לא נופלת למלכודת של להיות חיקוי חיוור שלהם, אלה מוצאת דרך פשוטה וייחודית לשלב את ההשפעות האלה בשירים".
כבר על פני הדברים, ברור שאין כל כר השוואה בין הז'אנר של רונה קינן לזה של שרית חדד, זו יוצרת שמבצעת את שיריה וזו זמרת מבצעת, זו מושפעת ממוזיקה מערבית וזו מהשפעות אתניות, זו מושפעת משתיים מהיוצרות היותר אינטימיות במוזיקה המערבית וזו שואפת לבנות לעצמה לוק והופעה בימתית של פרופמריות כמו כריסטינה אגילרה, סלין דיון וכו'.
השוואה מוזיקלית בין השתיים היא כמו נסיון להשוות את החומוס הטוב בעולם, למנת הבישול העילי הטובה בעולם או לנסות ולהשוות יצירה קלאסית לקלאסיקת רוק, שתיהן טובות, שתיהן שונות ובעיקר הן לא ברות השוואה.
אז מאיפה באה ההשוואה? מהמילה לסבית? מהשמועות סביב שרית חדד שמעולם לא הצהירה שהיא לסבית? (אלא להפך ואולי זה בגלל שהיא לא? או שכן? ואולי זה בגלל שלא בא לה?) לעומת רונה קינן שיצאה מהארון?
זה פשוט אותו פסטיבל דלוח שאנחנו זוכים לו בכל פעם שאמן הומו יוצא מהארון ואז תמיד זוכרים להזכיר לנו את אותם אומנים "מבוגרים ומצליחים" שעדיין "מתחבאים". רק שהפעם, זה נעשה במעריבית ידועה, כלומר בוולגריות ובבוטות.
אומרת הכתבת:
"רונה קינן לא היתה בארון, כי מתחילת דרכה היא בחרה להיות נאמנה לאמת שלה. בחירה תמוהה בעולם המוסיקה הישראלי, כל כך תמוהה שהדרך היחידה להבין אותה, היא להפוך את רונה קינן לדוברת ולשגרירה של הקהילה ההומו-לסבית ולדובב אותה על יציאה מהארון, על פוליטיקה ועל אאוטינג, כאילו שזה באמת מעניין מישהו. אני לא יודעת מה מרגיז יותר, העובדה שהלסביות היא כזה עניין, או להכריח את רונה קינן להפוך את זה לכזה עניין. קינן אמרה בראיון: ''אני מעריצה אנשים שמשחקים עם האישיות שלהם, המינית והלא מינית. גם באופן היותר מתריס, של יונה וולך, וגם באופן הזה, שאתם לא תשימו אותי איפה שנוח לכם''. את רונה קינן שמו בדיוק איפה שנוח להם, כי בעולם שמחפש כותרות, יש מקום רק למין ולמיניות".
כמה צביעות בפיסקה אחת, מהרישא כבר שומעים את הביקורת על זו שנותרה בארון ואם לסביות היא לא "כזה עניין", אז איך זה שמעריב מצא לנכון לדחוף אותה בכותרת על רונה קינן, ממש לפני השם "שרית חדד"? ובאיזה עולם חיה הכתבה ולאיזה עיתון כותבת הכתבת אם לא לעיתון "שמחפש כותרות" ומוכר "מין ומיניות"
וזה לא הזמן להיתמם. הכתבת מעידה על עצמה כבר בפתח הכתבה שאת רונה קינן שמעה לראשונה לפני חמש שנים "במסיבת הגאווה הכי נידחת בירושלים", מי שהולכת למסיבות גאווה נידחות בירושלים ומסקרת תרבות (או לפחות מתיימרת) לא יכולה שלא להיות ערה לשמועות הללו על שרית חדד.
אגב לא צריך להיות ער לשמועות האלו, כאשר אותו עיתון ממש פירסם שלושה ימים קודם לכן ראיון ארוך של שרי מקובר-בליקוב עם שרית חדד שכותרתו: "שרית חדד: ''לסבית? אין מצב'' (אגב בראיון דובר על בובת פלסטיק בדמותה של שרית חדד שיוצאת לשוק, בכתבה שלפנינו יש אזכור לעובדה הזו דהיינו הכתבת מודעת היטב לכתבה).
על כן העיסוק של הפיסקה הזו שמבקר את הקהילה ההומו לסבית והקהילה הכללית על הפיכת הלסביות לאישיו, במקום להתייחס אליה בשוויון נפש הוא כה מתחסד, על רקע הכותרת הכל-כך לא שוות נפש.
זה לא מפליא שאזכורה של שרית חדד (מלבד הכותרת) מופיע רק בפיסקה האחרונה תוך נסיון לתפור בתפרים גסים איזשהו הקשר מוזקלי ראוי בין השתיים שמבוסס על כך ש:
1. שרית חדד מוציאה אלבום במקביל לקינן.
2. היא נתנה בסוף השבוע ראיון לעיתון המתחרה (אבוי).
3.ניתן למצוא בביוגרפיה שלהן פרטים דומים: שתיהן עשו בגרות על הבמה במקום בבית ספר, שתיהן שיתפו פעולה עם יוצרים מפורסמים לפני שהוציאו אלבום (קינן עם ערן צור ועם טל גורדון, וחדד עם קובי אוז), שתיהן מתויגות כאייקונות.
4. גם שרית חדד, בתחילת דרכה, ייצגה משהו ייחודי, שונה ומעניין.
הנה כי כן הפרמטרים להשוואה הגיונית הינם: עיתוי התקליט (אגב גם מאיה בוסקילה, אתי אנקרי, זהבה בן, אישתאר כולן הוציאו/מוציאות אלבום חדש, רק שעליהן לא אמרו שהן לסביות) היא נתנה ראיון לעיתון מתחרה (אחלה סיבה להיכנס בה רק שהיא נתנה ראיון גם למעריב שלושה ימים קודם לכן) ובאשר לפרטים הביוגרפים הדומים, זה בערך הפרוטוטייפ של כל אמן שני בארץ (זהבה בן עשתה בגרות באוקספורד? היא לא הופיעה עם אתניקס בתחילת דרכה? היא לא היתה משהו שונה?).
או אז שולחת הכתבת רמזים בעובי של פיל בחנות חרסינה בתפוצת עיתון יומי:
"הצבתה של חדד, אימפריה של בלונד ופלסטיק, שמגיעה לאוטו-ארוטיות מהמוזיקה ומהפיגורה של עצמה, אבל לא יכולה להוציא מילה אחת אמיתית מהפה"
ובהמשך:
"לא נותר אלה לקוות שהעדינות והכנות של רונה קינן יצליחו להישמר מול מכבש הרייטינג, ושבניגוד לשרית חדד, הם לא יהפכו למכונה מלוקקת של כסף שעושה הכל כדי שיאהבו אותה".
אז בקיצור מה את אומרת לנו?
שלא נאמין לשרית חדד?
שום מילה אמיתית לא יוצאת לה מהפה?
שתמשיך חרושת השמועות?
לפרחות בלונדיוניות "צבועות" אסור להאמין, רק ללסביות ענוגות ומוצהרות שלא עושות אישיו מהמיניות שלהן ומשחקות בה במופגן?
כן, זה נאמר באיצטלה של ביקורת מוזיקה, אבל הכותרת הזו כמו קודמתה לא עוסקות בכך, הסאב טקסט כל-כך רועש עד שהוא טקסט בפני עצמו ולמילים כמו שמועות יש כוח.
הכותרת לכתבה יכולה היתה להיות: "רונה קינן היא הכי לא שרית חדד" וזו בוודאי היתה כותרת נכונה וראויה, אבל היו חייבים לדחוף שם את "הלסבית", כי הכותבת לא באה לספר לנו על מוזיקה אלא לספר לנו סיפור מוצהר על רונה קינן וסיפור בארון על שרית חדד וזה נמוך ובעיקר מאוד לא הגון.
זה זן של הומולסביות כוחנית שמביט בבוז על אלו שלא מוכנים לצאת מהארון (ולא מאמין לאלו שטוענים שאין להם ארון לצאת ממנו), אבל עם בוז היינו חיים, זה לעומת זאת נראה כמו סוג של חיסול חשבונות, מעין אלפרוניזציה של עיתונות ורוזנשטייניזציה של הומולסביות, מהודקים יחדיו.
רכילות במסווה של עיתונות, ביקורת פרסונלית בעטיפה של ביקורת מוזקלית, כתבה מפרגנת לאמנית בתחילת דרך שמשמשת כיסוי לירידה חריפה על זמרת ותיקה. אם יש לכתבת מה להגיד שתגיד אותו באומץ ותעמוד מול הסכנה שתגיע תביעת דיבה, שמועות מרושעות מקומן במדורי רכילות לא במדור תרבות וסגירת חשבונות שייכת בכלל לעולם אחר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
