עייפות החומר

היום יום שישי.

השעה 16:15 (לערך)

אני במשרד מולי ממש ברגע זה... שניה יש לה תיקונים... זהו, יושבת לקוחה.

יש לי ... שניה תיקונים... הרבה מה לכתוב כאן, רעיונות שדחיתי כל השבוע... שניה, תיקונים (אוף, אני רוצה לחנוק אותה)... חשבתי שביום שישי אכתוב אותם כאן, אבל אני אני במשרד עובד ובקצב הזה גם לא אגיע לשיעור הקארטה ... שניה תיקונים ארררגגג... והאמת זה די מטריד, מציק ומבאס.

פתאום עלתה בי התמיהה האם מה שאני עושה כעת הוא להזניח את הבלוג או להשקיע בעבודה, האם אני מזניח את עצמי או משקיע בעצמי, ועוד מילים כמו למה? מדוע? הכיצד? היתכן? העילה על הדעת? הכצעקתה? ...תיקונים - די קרציה תלכי... תיקונים, דיייי!... האם בסופו של דבר אני אזדקק לרופא? או לעו"ד? ולמה הלקו... נודניקית! די עם התיקונים!... חה, לא התקלחה (גם לא בפעם הקודמת שהיא היתה פה!) למה, למה, למה? למה היא לא הולכת מפה? די! חלאס! רוצה שקט.

לפני כמה ימים סיפרתי לל"ס על הלקוחות הנוכחיים שלי ואמרתי שאני רוצה למות. הוא אמר לי למה שאתה תמות, שהלקוחות ימותו!  והתשובה ... שניה תיקונים... היא שגם הלקוח הזה ספיציפית ימות, יהיו עוד לקוחות אז מה עשינו בזה? כלום לא עשינו בזה!

יום שישי רבאק.

פראיירים לא מתים, לא מתחלפים ולא נהנים ביום שישי.

אני פה לא?

לכי כבר הביתה!

הנה היא הולכת... מדברת עכשיו אלי ואני מתעלם... בי!