אתמול הזדמנה לי תצפית סמי-מדעית מרתקת על זן נפוץ ומרהיב בתרבות הישראלית: הברברים* ואין לי אלא לחלוק אתכם כמה מהאבחנות המאפיינות אותו:
רקע לתצפית
רב-ברבר אביה המורחב הרוחני והגשמי של משפחת (שבט?) הברברים אושפז (שלא?!) ברצונו בבית החולים. אחיות בית החולים בצעד הגיוני מיקמו אותו במרפסת החדר המופרדת בקיר ובדלת משאר החדר. משפחת ברבר (השבט המבושם מכנה את עצמו "ברברי" במלרע השבט בדיאטה עיברת לבר-בריא) מגיעה לביקור חולים.
האבחנות
דציבלים
הברברים אפילו לא חושבים בשקט. כמו בבדיחה מהסרט מבצע סבתא הם מתחילים לדבר בקול גדול ואז מגבירים. צפירות עולות ועולות, בעיקר עולות שהרי אחרת איך ידע כל בית החולים (למה אחד, כל בתי החולים כולם) שרב-ברבר הקיא וקיבל אקמול ואופטלגין ושאר כדורים וכו' וכו' שאר ההיסטוריה הרפואית של ראש השבט המסכן.
בשלב מסויים דיבר אחד מנספחי השבט עם בנו בנייד (כמובן בקולי קולות) הטלפון לא היה על רמקול ועל אף האמור הצלחתי בבירור מעבר לקיר לשמוע את שני צידי השיחה גם של האב שמעבר לקיר וגם של הבן המצוי אי-שם (מה שמעורר את השאלה למה צריך נייד, מקסימום שתי כוסות אשל ואם לא תשמעו טוב תצעקו קצת יותר חזק).
שמיעה יחסית
כאמור, הברברים צועקים אך לא מודעים לעצמם.
למה את צועקת? מי צועק? תגידי את מפגרת?! זה בית חולים! אולי תסתמי את לא רואה שאת מפריעה?!
השיא היה כשברברה (נצר ראשון וקולני לשבט) יצאה מהמרפסת הלכה לצידו השני של החדר ובעומדה במסדרון צעקה על אמה שדיברה (בשקט יחסי):
"אמא את לא שמה לב שאת צועקת?!?!!"
וכאמור, אסור באיסור חמור להשתיק ברברי שכן התשובה תהיה מהירה ונחרצת:
שששש....
אל תעשי לי שששששששש!!! ...
כוחנו במספרנו
כשהגעתי למקום בר-ברברי היה לבד.
אחרי שעה הגיעו שלושה.
אחרי רבע שעה עוד חמישה.
אחרי חצי שעה עוד שישה...
וכן הלאה בסדרה עולה ובלתי נגמרת (אבל הכסאות בכל המחלקה נעלמו למה יש עוד מבקרים?!) ואני לא אתפלא אם אף הלכו והתרבו בין עצמם בחדר.
שואת הפן
להלן נצטט מדבריה של ברבי (אנטילופה חסרת חן ונכדתו של בר-ברברי):
"חחחחחחח.... ואז המורה אומרת לנו שננסה לחשוב איך היה בשואה, איך אני יכולה זה כאילו היה מזמן! ..."
"...ואז היא שמה לי יד על השיער ובדיוק אני עשיתי פן!"
מישהו רגיש לעישון?!
אני בספק אם באמת צריך שלט "אסור לעשן" במחלקה פנימית בבית החולים (בכל זאת חולים... חלקם מונשמים... קשיי נשימה... זה לא רמז?!) אבל שלט כזה יש בפינת הישיבה מול המעליות, בין המחלקות, השלט אגב מציין שאסור העישון בשטח בית החולים כולו למעט מקלט אטומי אחד ומעבר פתוח בקומת הקרקע.
אבל בחדר המדרגות אין שלט וחדר המדרגות הוא לבטח לא "שטח בית החולים" וכך ברברה, בעלה, הגיסה-ברבוניה ובעלה (דניס?!) ישבו ועישנו בדלת פתוחה, מפריחים טבעות עשן לעבר המסדרון בו עוברים חולים ואנשי צוות.
סוף דבר
אף אני נטשתי את משמרתי במחלקת הקקפוניה ונסעתי בואכה תל אביב. נדמה לי שאי שם בעליה למחלף השלום שמעתי את הדי קולה השואג של ברברה אומרת בשקט הפנימי האופייני לה:
"אל תגיד לי ששששש!!! מה את צועקת?!"
*בויקיפדיה: "ברברים הוא מונח יווני המתייחס לכל נוכרי אשר לא חולק מאפיינים תרבותיים דומים עם המשתמש במונח..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
