כינוי:
מרקופריד בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2004
בלי שם מיוחד או ...
אומרים שהאהבה גורמת לאנשים לרצות להיות טובים יותר, אבל כל מי שמדקדק יודע, זו לא האהבה זו ההתאהבות, היא זו שמביאה אותנו לסדר את הבית, לחפש את החולצה היפה ביותר בארון, לעבור דרך חנות בגדים ולשלם על חולצה אחת סכום שמספיק למזון החודשי של החתול או של נער שמנמן בביאפרה. התאהבות גורמת לנו ללטף את החתול גם שהוא שורט, להתגלח בערב גם כשהתגלחנו בבוקר, להסתבן ביתר יסודיות תוך הקפדה מרובה על איזורים נשכחים, להגדיל את החיוך כמו היה מנה במקדונלד, להשתמש במשחה להלבנת הקפה מהשיניים, לשתות פחות קפה, לשתות יותר אלכוהול, לדבר כשצריך גם כשבא לשתוק, לשתוק איפה שבא לדבר וצריך לעשות, להיות יותר נחמדים, פחות כועסים, לחכות עוד שתי שניות לפני שתצפור לרכב שלפניך... אבל חלפון לא יכול היה כבר להתאפק וצפר, צפר ומיד התחרט, התאהבות היא קארמה טובה, ועם קארמה טובה לא מתעסקים, תהיה נחמד וכולם יהיו נחמדים אליך, לא תהיה נחמד גם לא תהיה מאוהב, זוהי כמובן שטות גמורה.
אנשים מאוהבים הם האנשים השנואים ביותר עלי אדמות, אין דבר מעורר געגוע יותר מאשר אותו רגע אופורי, רגע שעליו נכתבו מאות אלפי כתבות במדורי הסגנון, שבגינו התעשרו אלפי כותבים שהוציאו ספרים הנושאים את הכותרת: "איך לשמור על הלהבה" או "להתאהב כל בוקר מחדש, סוד החיים ב- 29.90", אין דבר מעורר קנאה יותר מזוג מאוהב, מהילת האנרגיה שעוטפת אותם, מהמבטים הנמסים, מהאושר הטהור, המוחלט הזך והדבילי, כל-כך דבילי, שהם משדרים בכל ישותם, וקנאה, כמו שמש, עושה קמטים.
פקק ארוך ב-"אבא הלל", חלפון, כמו תמיד מאחר, כמו כל בוקר צופר, צופר ומשיר מעליו עוד פיסת קארמה טובה, צופר ונהיה פחות מאוהב, עד לשיחה הבאה שישמע את קולו, עד למפגש הבא בו יביט בו, קודם כל יביט, אחר כך ינשק, אחר כך יריח, לבסוף יחבק, ובינתיים צופר..........
פקק ארוך, בקצהו האחד חלפון ובקצה השני, מעכב את התנועה זוג על קטנוע, נוסעים במהירות של 30 קמ"ש, באמצע הכביש ומדברים. הוא ידו האחת על הכידון וידו השניה עולה ויורדת כמו אומרת: "כמה? כמה פעמים ביקשתי?", היא יד אחת על מותניו והיד השניה מושטת קדימה, בטווח הראיה שלו ומשתיקה את ידו, "די תפסיק כבר", הוא מניף את ידו בתנועת ביטול (ובתוך כך סוטה לנתיב השמאלי, וה- ג'י.אם.סי שניסתה להמלט עוצרת בחריקת בלמים) היא טופחת על כתפו ומבקשת שיסתובב, הוא מסובב את ראשו (וחוזר לנתיב הימני, לחרדתה של נהגת הסוזוקי), היא עושה לו פרצוף של "די", הוא עושה לה פרצוף של "אולי".
פקק ארוך ב- "אבא הלל" וזוג תקוע בראשו, יד אחת אוהבת ואוחזת, יד שניה עוזבת מאוכזבת, בין לבין. זו לא האהבה שעושה אותנו טובים יותר, זו ההתאהבות. ההתאהבות היא זו שתגרום לנו לשיר עם הרדיו, לצפור לא מתוך כעס אלא מתוך הרגל, לחייך למרות שחם, להיזכר בפניו היפות ולא לחשוב על הזמן המבוזבז, על העבודה שמחכה, לדמיין יד שעוברת בשערותיו (רק בתור התחלה) ולתת למישהו, בתקדים ראשוני וחד פעמי, להשתלב לפניך בתנועה, זו לא האהבה זו ההתאהבות שגורמת לנו להרגיש טוב כשבעצם רע, לחיות את הרגע בלי לרצות לדעת את שאנחנו יודעים ממילא, הרגע חולף, האכזבה והכאב יבואו או שאולי במפתיע תבוא אהבה, שגם אם תבוא, סופה לתקוע את כולנו בפקק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
