עייפות החומר

אי שם בחודש דצמבר 2003, יצאה לטלויזיה פרסומת, שבא נראה צחי נוי בשחזור לימי יהודל'ה מאסקימו לימון, ניגש לעגוב על גברת תיאלנדית ואז זו מסתובבת אליו ובשיטת עדות הקונג-פו מכה אותו מכות נמרצות, זה נופל חבול ופצוע על הרצפה ושואל באנגלית קלוקלת "אבל מה עשיתי?" והקריין משיב משהו כמו: לא נורא נודל'ה לא כל תיאלנדית חמה ומוכנה תוך 4 דקות, אבל #%$% נודלס כן.

הפרסומת נפסלה לשידור על יד מועצת הרשות השניה ואתמול הנשיא אהרון ברק ביטל את הפסילה וקבע שהתשדיר ראוי לפירסום.

לשיטתו (ורק לשיטתו) התנועה המינית שמבצע נודל'ה מרומזת, והוא אכן רק מניח יד עליה, אבל כמובן שיש כאן התעלמות כמעט מופגנת מכך ש"נודל'ה" היא דמות רפרנס לדמותו של "יהודל'ה" שגם אותה גילם צחי נוי, באסקימו לימון, דמות שעוסקת אובססיבית בנסיון להשכיב נשים ובמה שבסנדרטים של היום נחשב לפחות הטרדה מינית שלא לומר תקיפה מינית.

עוד הוא מציין שהאלימות היא קריקטוריסטית, כאמור מדובר בשניות ארוכות של בעיטות ואגרופים שנראים מקצועיים לגמרי כאילו נלקחו מסרט של ברוס לי. גם אם ניתן לטעון שלמשל האלימות בסרט קונג-פו או למשל בקיל ביל היא קריקטוריסטית או בעלת הצדקה אומנותית, הרי שפה מדובר באקט אלים שאינו מוסבר לצופה אלא בתום הפרסומת, אין לו באמת הצדקה אומנותית והראיה, כי באסקימו לימון דמותו של יודל'ה חטפה לכל היותר סטירות לפני שאמרה: "אבל מה עשיתי".

לבסוף הוא מצדיק בהנמקה שבאמת לא ירדתי לסוף דעתה את המשפט: "לא כל תיאלנדית חמה ומוכנה בתוך 4 דקות" בכך שזהו הומור מיני עממי או משהו כזה.

זו פסיקה מרגיזה ומקוממת בראש ובראשונה משום שהפרסומת הזו פוגעת באמת בשכבה החלשה ביותר הקיימת: נשים, זרות, שסובלות גם כך מתדמית של חפץ עובר לסוחר. הפרסומת לכאורה הופכת את היוצרות ומעמידה את התיאלנדית בעמדת הכוח ואת הישראלי החרמן בעמדת נחיתות, אבל רק לכאורה, שכן הקריינות מספרת שלא כל תיאלנדית חמה ומוכנה בתוך 4 דקות, אולי אם הגוהר החרמן ינסה מישהי אחרת היא כן תהיה חמה ומוכנה, רק שינסה ויראה. זה טקסט שנאמר בהומור ויוצר סאבטקסט מסוכן. חבר פעם שאל אותי למה צריך היה שופט מסויים לנתח את השיר "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" בפתח פסק דין על אונס קבוצתי והתשובה היא, שלפעמים שיר הומוריסטי כולל בתוכו סאבטקסט מסוכן ולפעמים הוא שיקוף של סאבטקסט חברתי וכך או כך לא צריך לתת לו לגיטמציה.

הפסיקה הזו גם יוצרת סטנדרים כפולים מעצבנים. אם מישהו היה אומר לחברה לעבודה: "לא כל אחת חמה ומוכנה בתוך 4 דקות" זו היתה הטרדה מינית ברורה וחד משמעית ומה המסר כאן? שאסור להטריד אישה מינית ספציפית אבל מותר להטריד מינית ציבור נשים שלם שלא לומר את הציבור בכללותו?

גם עניין האלימות הקריקטוריסטית לא מובן לי. אולי הכוונה היא שמשום שמדובר באלימות תלושה, אכזרית חסרת הצדקה אמיתית בסיפור התסריט, היא הופכת סוג של קריקטורה. אני בספק. אפשר לומר על האלימות בפרסומות של מילקי שהיא סגנונית וקריקטוריסטית, כך גם על קרבות הקפוארה בפרסומות המים מינרלים, פה מדובר באשה המרביצה מכות רצח לגבר שהתחיל איתה. סתם עוד מסר לא ראוי, כי גם הגנה עצמית היא לא הצדקה לתוקפנות רצחנית.

ולבסוף, קשה להשתחרר מהרושם שההגנה על חופש הביטוי קלה כאן להגנה לשלושת שופטי ההרכב (גברים כולם) כי הערך המוגן מנגד אינו מצוי במרכז רגישותם , מעניין היה לראות האם היה בג"צ מגן על פרסומת למתקן המבטיח מים חמים תמיד והפועל על גז שסיסמתו (ההומוריסטית) היתה: "הכניסו את הגז למקלחות".

או פרסומת שבה היו רואים חייל מחזיק באמ-16 ויורה בשורת ערבים העומדים לאורך קיר ומפספס את כולם, ואז הקריין היה אומר: "לא נורא משה לא כל היהודים הם קצבים, אבל אצלנו בקצבית האחים הרשקוביץ אנחנו שוחטים הכל!"

והערה שמקוממת אותי אישית! ברק טוען שלא קמה צעקה ציבורית לאחר יציאת הפרסומת, הריני להפנותו לכאן (תגללו עד הסוף), ותשומת הלב לתגובה (לכאורה) של משרד הפירסום.

מ"ש מהמשרד הציעה בהומור להגיש תביעה יצוגית על הטרדה מינית נגד חברת נטו (משווקת המוצר) אולי בשורת הסיכום צריך לתבוע שישה מליון ולהגיד: "שישה מליון זה לא כסף, זה פיצוי" מעניין אם את זה ברק היה מאשר.