עייפות החומר

אני לא איש של חופשות. זה בהחלט משפט דרמטי לפתיחה. זה גם משפט לא נכון. אני חתול (או סוג של צ'יטה אם להאמין למבחן שמצאתי בפייסבוק שמנבא איזה חיה אתה על סמך שורה של שאלות שאני בטוח שפעם שאלו אותי במבחן אחר שנועד לבדוק איזה סוג של צמח מטפס אני) ולכן אני ישן וער במרחק של שניות וכך אני גם בחופשה ולא בחופשה במרחק של שניות. לא צריך להרחיק נסוע, הנה אני בבית קפה בתחנת דלק, שותה הפוך טוב עם כריך אנטיפסטי וכבר אני מרגיש בחופש. שניה. טלפון. המשרד. זו המזכירה. היא לחוצה, עכשיו גם אני. הלקוח התקשר והוא רוצה... אני שואג במלוא גרוני, הכל בטיפול, "בשביל זה את מפריעה לי בחופשה?!?" עכשיו אני עצבני. אני לא איש של חופשות. מה הייתי צריך את כל זה. איזה כלב הלקוח הזה. אני חתול. אני חתול. אני חתול.

רק באוויר הקר של איזור צומת יקנעם אני נזכר שאני בחופש. נרגע. הכל יחכה. נסיעה לפנינו. אח"כ טיול. אח"כ צימר. שאני הזמנתי (אבל הוא הציע). לא רק הזמנתי, גם ווידאתי. אבל היום יום חמישי ועכשיו אני בכלל לא בטוח שלא הזמנתי ליום שישי. ומה יהיה אם נגיע לשם ויתברר שטעיתי. אולי נתקשר. מה זה יעזור. אני כבר במרחק חצי שעה נסיעה ומטיילים ברגל בדרך למפל גמלא. נשרים מעלינו, בוץ מתחתנו ורעש של מים ברקע. מרגיע. רגוע. רגיעה (ואם אין צימר?! ומה יהיה?!?).

הצימר נהדר. אני משקר. כלומר הוא בהחלט היה נהדר אבל מאז השרדות חדלנו להשתמש בשמות התואר: "נהדר, מקסים, נפלא, יפה, חביב..." ומעתה אימרו "ראוי" ו"מפנק" (פינוק לא היתה פעם מילת גנאי בחברה הישראלית? "אל תהיה מפונק" "מה זה הפינוק הזה"). אז הצימר היה ראוי ומפנק ומשם התחילה חופשה ראויה ומפנקת. טילנו בגולן, נחנו בצימר. ראינו סרטים מטופשים בטלווזיה. אכלנו מצויין (גם במסעדת הבוקרים שהיתה פחות טובה ובעיקר במסעדת "הקדרה והחלבן" או כמו שאני זכרתי את שמה "העכבישה והנחש" שם אכלתי מרק חמציצים מצויין וסלט נפלא - אבל למי שאוהב קדירות יש שם קדירות מפנקות וראויות).

אבל כידוע לכם אין טיול אמיתי בשבילי בלי פרה. לא סתם חתול אני, אני שומר על השמנת במצב הגולמי. כך פגשנו את חרמונה.

שימו לב שחרמונה פוזלת, עין אחת צופיה לסוריה, האחרת לכינרת!

וכולם לשיר ביחד: על ראש הגבעה עומדת פרה ויש לה קרניים...

חתולים אוהבים גם חלב עיזים:

ואי אפשר בלי החרמון כפי שנצפה מיער אודם או יותר נכון מהג'ובה הגדולה בשפת המקומיים (כלומר תושבי רמת הגולן) או חור גדול באמצע הר געש בניב התל אביבי:

ושניה לפני שאהיה הדודה שחזרה מהטיול עם השקופיות, נסכם בכך שהיה ראוי ומפנק.