עייפות החומר

דה-מרקר נורא מבלבל אותי.

שבוע שעבר קראתי את כתבה והשתכנעתי שאני עובד כוכב יש שם כמה פסקאות שמתארות אותי טוב, זו לדוגמא:

"הכוכב שלנו הוא אדם מוכשר ותפקידים נהפכים לקטנים עליו או שיגרתיים" .... "הוא מתחיל שוב להטיל ספק בעצם הימצאו במקום. בעיה אחרת נובעת מציפיות בהוקרה שלא מתממשות, מכיוון שמתייחסים ליכולות ולתוצאות שלו כמובנות מאליהן, וכמובן עייפות החומר שכוכבים סובלים ממנה לעתים, הנובעת מכך שהם מעמיסים על עצמם יותר..."

היום קראתי כתבה נוספת של אותה כתבת והבנתי שאני עצמאי בארון. למשל הפיסקה הזו היא תיאור די מדוייק שלי:

"עצמאי בארון הוא דעתן, וקשה לו ליישר קו רק כי ככה מישהו החליט בשבילו. באופן קבוע נדמה לו שהוא יודע טוב יותר, ולא מבין איך כל השאר לא רואים את מה שכל כך ברור לו". "הצורך ליזום ולקדם דברים בתוך הארגון הוא בלתי נשלט", ... "אתה כל הזמן עסוק בקידום האג'נדה המקצועית, אך מצד שני לא מוכן לוותר על עקרונותיך. ... כעצמאי בארון אתה מאוד מחויב לארגון, ועובד עבורו כמו מטורף, אבל משמש לעתים קרובות כאופוזיציה נשכנית. בנוסף, אם הבוס שלך עושה טעות, אתה חייב לתקן אותו. אתה לא מסתיר את דעותיך הברורות. כולם יודעים שאתה שונה..."

אז מה יהיה?! אני עובד כוכב או עצמאי בארון?

מצד אחד אני שכיר שאוהב את הבטחון הכלכלי (וחבל שהוא לא בא יחד עם רווחה כלכלית), את המערכת המגבה, את העובדה שיש מישהו מעלי שמכריח אותי (גם) להתמקד בעבודה, אבל לא מסתדר עם שעות עבודה קבועות ועובד בעצם מתי שאני יכול ומתי שאני רוצה, גם אם זה אומר שיום מסויים יתבזבז ולילה שלאחריו ינוצל.

מצד שני, אני עצמאי באופיי, דעתן נורא, לא מקבל מרות. אבל גם חסר ראייה עסקית אמיתית, לא מסודר ומאורגן, לא יוזם מספיק ולא נהנה לעבוד לבדי בלי סביבה מפרה.

אז מי אני? ומה אני רוצה?