עייפות החומר
אחרי הרבה מחשבות על מהות החיים הגעתי למסקנה שתמצית הקיום, היא הכמיהה לישון, כמיהה שמשום מה קיימת רק כשאני בכל מקום בעולם (עבודה, סופר, רכב, סלון) אבל לא במיטה. מת לישון אבל שינה כמו אופק מתרחקת כשמתקרבים וכמו אהבה כשהיא באה, שום דבר לא יעזור. |
| 6/2003
דודים הם לפעמים געגועים לאמא או כשהיא מחייכת גם אני מחייך
אומרים שהיא דומה לי. התגובה הראשונה שלי היא להגיד "למה להעליב את הילדה?", אבל האמת שאני די גאה. אני לא רואה את הדמיון בינינו בשום דבר חוץ מבחיוך, יש לשנינו חיוך ענק כזה מאוזן לאוזן שבמשפחה אוהבים לכנות בחיבה מהולה ברשעות "כמו של דג פילה". משפחה של פולנים, אלוהים ישמור אותנו (אם הוא יזכור ללבוש סוודר, כי קר בחוץ והוא עוד יצטנן ואז מה יהיה? על זה לא חשבת! )
זה קצת פרדוקסלי שדווקא החיוך עבר בגנים, כי אני לא בדיוק איש חייכן, לפחות ככה אני חושב. הקמט של הכעס בגבות או הלחיים המנופחות מעצבים היו אולי יותר הולמות את מורשתי, אבל יצא חיוך.
ופתאום אני מאושר, כי הילדה הזו כמה שהיא מקסימה וחברותית כמו האמא שלה ורגועה ורחבת לב כמו האבא שלה, יש לה את החיוך שלי.
וכל פעם שכל הדברים הטובים בחיים יקרו לה, שכל האהבה שאחותי ובעלה יתנו לה, שהיא תשמע שיר מקסים ברדיו או תראה סרט ותצחק, היא תחייך את החיוך שלי, שהוא עכשיו גם החיוך שלה (רק שהיא בלונדינית עם עיניים כחולות - כלומר לה יש סיבות טובות לחייך).
כיאה לכוכבת הערב הובאה המתוקה הקטנה באיחור אופנתי לבית דודתנו, שם ערכנו את האזכרה, ומיד כבשה את החדר וכמו מגנט רב עוצמה משכה אליה את מבטי כולם. בעוד שכאמור מדובר במלכה מלאת קסם, חייכנית, חברותית ומשתפת פעולה (הלו? את במשפחה הנכונה?), היא כיאה לליידי אמיתית עושה זאת רק כשהיא על הידיים שלא אמא-אבא-סבתא, בעודה משדרת לכל מי שמנסה לקחת אותה מהחיק החמים, בביטחון את המסר: "סליחה?!? נפתחנו קצת לא? תרגיע ומהר!"
כיאה לתינוקת בת עוד מעט 11 חודשים, מהר מאוד היא התעייפה מעדת הדודות שפיזזו בפניה ( "מי חמודה", "קו-קו", "קו-קו" - ואכן התשובה היא אתן קצת קו-קו), ואחרי שבכתה שוב בידיו של אחי הדוד-המנוסה ("מהידיים של אמא אתה דווקא נראה נחמד"), בעיתוי מופלא מ' גיסי חיסל את הפשטידות ומשועמם הוא הגיע מהבית, על כן הגיעה השעה ללכת ואנו חומי השיער ובוהקי הקרחת נותרנו לבדנו במערכה.
אז נכון שכבר לא עושים לנו "קו-קו" (טוב חוץ מכשאנחנו חותכים את המכונית שלפנינו במאתיים קמ"ש אבל זה קו-קו אחר לגמרי) ונכון שאנחנו לא כזו אטרקציה, אבל פתאום חשבתי שאם החיוך שלי עבר בתורשה, אז ואללה...
כנראה שווה להשתמש בו יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
