עייפות החומר

הגעת לבית פולני. מצויין.

להגיע זה תמיד טוב (רק חבל שאתם באים כל כך מעט...) אבל ללכת זה סיפור אחר לגמרי.

נניח שהגעתם בשעה 13:00, כולם היו רעבים וב- 13:30 כבר ישבתם לאכול (כמו ברברים באים ואוכלים, יגידו עליכם אח"כ אבל לא נורא, הרי לא כולם יכלו לגדול בוורשה) ואתם חושבים שאולי ב- 15:30 כבר תצאו ותקבעו אולי אם חברים ב-  17:00, אז חשבתם (שזה מצויין, אם הייתם חושבים קצת יותר הייתם אולי רופאים היום אבל לא, אתם הלכתם לים).

אי שם בשעה 15:30 כמתוכנן אתם קמים ללכת, למרבה התדהמה כשאתם אומרים שבכוונתכם ללכת כל האורחים האחרים גם עושים סימני קימה ואתם חושבים שהנה הנה, תצאו בזמן ואז נשמעת מילת הקוד: טוווובבבב..... (עשו לעצמכם טובה תתרווחו בנוחות, כי הפעם הבאה שתראו את הדלת תהיה בעוד שעה לפחות).

עם אמירת מילת הקוד, מתכנסת כל המשפחה לארגונים שונים של אסיפת חפצים ולשיחות פרידה:

לא יצא לנו לדבר.

נכון!

אז מה קורה עם העבודה החדשה.

רק התחלנו אבל מאוד מעניין.

מה אתם עושים שם?

סטרט-אפ חדש יצירת צ'יפ על בסיס חישובים טריגואלתרמתיים....

אתה יודע שגיסתו של רני דוקטור למתמטיקה פונקציונלית מ- MIT.

מה את אומרת?!

רני שמעת...

מכאן תגלוש השיחה, כאשר שאר האורחים עומדים בסביבות הדלת ונאלצים למצוא נושאי עניין זה בזה, הילדים מתפזרים לחדרים, בני הנוער מתיישבים לראות טלוויזיה ואחרי שלושת רבעי השעה, נשמעת אזעקה מספר שתיים (תמיד על ידי אחד/ת הגיסים/ות) טוווווווובבבבבבב... (מה כל כך טוב לך כל הזמן?).

מיד מתחילים לאסוף את הילדים מהחדרים לנתק את בני הנוער מהטלוויזיה, לעקור את הגיסים הוותיקים (אלו שיודעים שממילא אין סיכוי ללכת באזעקה הראשונה) מהעיתון, לארוז מאכלים הביתה ונעמדים ליד הדלת:

איזה כיף שבאתם.

כן, היה נהדר.

אני נורא שמחתי שיצא לנו לדבר.

כן, זה גם היה מאוד מועיל.

אם אתה בסטרס-אפ אולי אתה יודע, יש לי איזה בעיה במייל...

חצי שעה אחר כך, הגיס כבר מחמם את האוטו, האמהות נעלו נעליים לילדים נשמעת האזעקה השלישית על ידי בן השיח לעיל.... טוווובבבב, אנחנו זזים!

כאן מתחיל שוב, טקס הפרידות הנשיקות, שיחות החולין, הבטחות למפגשים עתידיים, סיכומים, רשמים ושאר ירקות (אתם לא רוצים שאני אארוז לכם את השועית?).

לאחר זמן בלתי ידוע הגעתם לרכב רצוצים ועייפים, לבית הגעתם הרבה אחרי רדת החשכה.

אתם מרימים טלפון לבטל את המפגש:

היי, אנחנו מקווים שלא תקענו אתכם בבית...

לאאאא, מה פתאום! הם עונים...

אנחנו רק ישבנו בחושך וחיכינו.